שאלה:

האם אישה גרושה צריכה להקפיד על כיסוי ראש

תשובה:

בגמרא כתובות עב. למדו מן הפסוק "ופרע את ראש האשה", שאשה צריכה לכסות את ראשה. - ותנא דבי רבי ישמעאל: אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש".
בירושלמי כתובות פ"ב סוף ה"א אמרו "זאת אומרת בתולה מן הנישואין אינה יוצאת וראשה פרוע" היינו אשה שהייתה נשואה והתגרשה או התאלמנה ונשארה בתולה צריכה לכסות את הראש (ולכן אם נשאה וראשה פרוע ברור שהייתה בתולה ולא הייתה נשואה קודם לכן וכתובתה מאתיים כי אילו הייתה נשואה לפני כן היה ראשה מכוסה בחתונה השניה).

הרמב"ם (איסו"ב כא,יז) כתב "לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק אחת פנויה ואחת אשת איש" וכן כתבו הטור ושו"ע סי' כא,ב שאיסור זה כולל פנויה. האחרונים (פרישה ב"ח ח"מ וב"ש) הסבירו שפנויה היינו גרושה או אלמנה (והחלקת מחוקק הוסיף אף בעולה). לכן ברור להלכה שגרושה צריכה לכסות את ראשה.

כמקור להבנת הרמב"ם שכיסוי ראש הוא לא רק באשת איש הביאו האחרונים שני מקורות- הב"ח (על הטור הנ"ל) והגר"א (על השו"ע הנ"ל) ציינו שלשון הגמרא הוא "אזהרה לבנות ישראל" ולא אמרו אזהרה לאשת איש. ובדגול מרבבה (בשו"ע שם) ציין לירושלמי הנ"ל.

מהי רמת החיוב של כיסוי ראש- מפורש בגמרא בכתובות שם שלפי דרשת ר' ישמאל הנ"ל יש חיוב כיסוי מדאורייתא . ולכאורה אם נאמר שדרשת ר' ישמאל כוללת גם אשה לא נשואה כפי שדייקו הב"ח והגר"א ממילא גם נשים כאלו חייבות בכיסוי מדאורייתא שכן משמע מדבריו שיש אזהרה כללית לבנות ישראל לכסות את הראש ולשון אזהרה משמע שהוא איסור דאורייתא. וכ"כ בדעתם במחזה אליהו א,קיח. (אלא שצ"ע שלא הזכיר כלל את המ"א לקמן והיה צריך לציין שיש מחלוקת בזה).

אבל המגן אברהם (עה,ג) כתב "צ"ל דפנויה לא מתסרי מדאורייתא" והסביר שם המ"א שאילו הפסוק היה מדבר על כל בנות ישראל זה היה כולל גם בתולה ולכן צ"ל שהפסוק מדבר רק על אשת איש.. באג"מ ח"א מאבן העזר נז וח"ד אבן העזר לב ד תפס בפשיטות שדין הכיסוי באלמנה הוא רק בגדר דת יהודית ולא דאורייתא (וכנראה סבר כן ע"פ המ"א הנ"ל אע"פ שלא ציינו) וכן ביבי"א ח"ד אה"ע סי' ג הביא רק את המ"א וציין שגם השבות יעקב א,קג הביאו. וכן יוצא ע"פ הגריש"א שיובא לקמן.

נמצאנו למדים שיש הסוברים בפירוש שהוא רק איסור דרבנן ויש שאפשר ללמוד מדבריהם שהוא דאורייתא אבל אינו מפורש בדבריהם.

האגרות משה הנ"ל כתב שכאשר דבר אינו אסור באיסור לאו דאורייתא אם כדי לקיימו צריך להפסיד יותר מחומש מנכסיו הרי שהוא פטור מלקיימו ולכן אם מחמת כיסוי ראש יגרם לאשה הפסד כגון שלא תוכל להתקבל לעבודה – ואע"פ שהוא רק מניעת רווח נראה מדבריו שכיון שהוא בסיס חיותה יש לדמותו להפסד חומש - או כגון שלא תוכל למצוא שידוך – שגם זה נחשב כהפסד גדול כי לא ירצו להתחיל להשתדך עימה - רשאית לא לכסות את ראשה כדי למנוע הפסד כזה.

ביבי"א הנ"ל הביא מקורות לכך שבאיסור דרבנן אין צריך להפסיד יותר מחומש כי אינו חמור מעשה דאורייתא ולכאורה היה צריך להסכים עם האג"מ שהרי לגבי גרושה הוא רק איסור דרבנן, מ"מ כתב שלמעשה כיון שיש פתרון ע"י פאה נכרית לכן אין להקל ללכת ללא כיסוי ראש כלל אלא תלבש פאה נכרית.

גם בשם הגרי"ש אלישיב כתבו (שו"ת ישא יוסף ו,עו) שלא הקל בזה אפילו בשביל שידוך או קושי נפשי אמנם התיר לחבוש פאה ארוכה הדומה לשיער טבעי אף שאשה נשואה אין לה ללכת עם פאה כזו ורק אם הגירושין היו בעודה בתולה התיר ללכת בגילוי ראש ושם הוסבר שהוא מחמת שסו"ס החובה היא רק מדת יהודית ובזה יש לסמוך על השיטה שרק בעולה צריכה כיסוי.

סיכום הדברים – גרושה או אלמנה חייבת לכסות את ראשה . נטיית הפוסקים (אג"מ יבי"א הגריש"א) היא שזו חובה מצד מנהג יהודית. יש מי שהיקל מחמת זו שאם הדבר יגרום לה שלא תוכל למצוא עבודה או שידוך שרשאית ללכת ללא כיסוי ראש אבל יש שחלקו עליו ולא הסכימו להיתר זה אלא הסתפקו להתיר ללכת עם פאה ואם יש צורך אפילו פאה הדומה לשיער טבעי.
{בברכה הרב יעקב סבתו}