שאלה:

שמעתי שיש בעיה לכבות את נר ההבדלה בפה האם יש מקור לכך? והאם יש להקפיד על כך?

תשובה:

בספר כלבו (סימן קיח) "ארבעה דברים העושה אותן דמו בראשו ... והמכבה את הנר בפיו הרי זה נכפה" וכן בראשית חכמה מדרש חופת אליהו ובבא"ח (ש"ש פנחס יח) - "כתוב בשער רוה"ק לרבינו האר"י ז"ל ... ולא יכבה הנר בפיו," ובכה"ח (קטז,קטו) הביא זאת ושם כתב בשם לחם הפנים וזבחי צדק שמה שנוהגות הנשים בע"ש לכבות את הנרות בפיהם שומר מצוה לא ידע דבר רע (כנראה מחמת שקשור להדלקת נר שבת). בשו"ת שלמת חיים (ענינים שונים צה) כתב "בוודאי ראוי ליזהר מזה, ומי שאינו יודע יגן עליו הפסוק שומר וכו' (תהלים קט"ז ו'), אבל למי שיקבל ראוי להזהירו ולא עבדינן פירוקא לסכנתא" ביבי"א (ט,צה אות יד) הביא דברי השלמת חיים וכתב שלכאורה כיון שלא נזכר בש"ס אין לחוש כ"כ ומשמע שנשאר בצ"ע.
בספר הגיוני הפרשה דן באריכות בענין זה ושם (עמ' תשסב) והביא משם כמה ספרים שטעם החשש הוא מפני ההברות היוצאות מן הפה בשעת הכיבוי, ועוד הביא שם שבספר כרמי יהודה (עמ' שלד) ששמע שהחזו"א היה מכבה בפה. ובספר דרך שיחה שאלות על הנהגות הגר"ח קנייבסקי מובא שהיה רגיל לכבות ברוח עם ידיו (ולא בפה) והביא שם את המקורות של הסכנה.
כל פנים אין הדבר קשור דוקא לנר הבדלה אלא לכל נר ומי שיודע מזה כדאי שימנע ומי שלא יודע מזה נראה שלא כדאי לומר לו שכך עדיף לו שאולי לא יקבל.
{בברכה: הרב יעקב סבתו}