שאלה:

שלום הרב,
יש סדנא שבה מקשטים כלים, האם כלי כזה שהגימור של הקישוט נעשה ע"י יהודי פטור מטבילה או שרק גימור בעצם הכלי פוטר מטבילה?

תשובה:

אם הכלים – ממתכת או זכוכית - שנקנו מגוי אינם מיועדים באופן מיוחד לקישוט נראה שאע"פ שהיהודי הקונה אותם מתכנן לקשטם מ"מ צריך להטבילם בברכה.

אם מדובר בכלי מתכת המיועדים לקישוט ורגילים לקשט אותם אלא שמוכרים אותם לפני הקישוט כדי שהקונה יקשט בעצמו את הכלי, נראה שיש להטביל את הכלי בלא ברכה כי כשקנה מהגוי היה בגדר גולמי כלי מתכות וגמר הכלי היה אצל היהודי. אם מדובר בכלי זכוכית צריך להטביל בברכה בכל מקרה כי כלי זכוכית אף שהוא חסר ציור מ"מ גולמי כלי זכוכית נחשבים כלי כמו גולמי כלי עץ.

בהרחבה-

יש לדון בשני מישורים בענין זה – א. האם כלי שאינו מקושט והוא מיועד להיות מקושט אינו נקרא כלי לענין טומאה ב. האם כלי שאינו גמור לענין קבלת טומאה ונקנה ע"י יהודי והיהודי גמרו פטור מטבילה.

לענין טומאת כלי מתכות שנינו בתוספתא כלים ב"מ פ"ב ה"י – הובאה בחולין כה: - גולמי כלי מתכות היינו כלי מתכות שלא נגמרה עשייתם אלא חסר להם שלב מסויים בגמר הכלי אינם מקבלים טומאה בלשון התוספתא - "כל שהוא עתיד לשוף ולגרר ולכרכב לשבץ ולהקיש בקורנוס" המשמעות הפשוטה של התוספתא היא שאם הכלי עדיין צריך שיוף או גרירה "או לכרכב" – דבר זה יוסבר לקמן - או שיבוץ של אבנים או הקשה של פטיש הכלי אינו גמור ולכן אינו מקבל טומאה.

ושם בתוספתא ובגמרא מבואר שבכלי עץ אין את הכלל הנ"ל אלא הם טמאים אף שחסר להם גימור כפי שיובא לקמן כל שלא חסר להם חקיקה. ובטעם החילוק בין כלי מתכת לכלי עץ אמרו בגמרא "מאי שנא הני ומאי שנא הני? רבי יוחנן אמר: הואיל ולכבוד עשויין; רב נחמן אמר: הואיל ודמיהן יקרים".

והסביר רבינו יהונתן מלוניל "לפי שהן עשויין לכבוד ולהתכבד בהן בפני האורחין ואין כבוד לבעלים אלא כשהן מצוחצחין".

תוספתא זו הובאה גם בחולין כה: ושם הגירסא היא "לכרכר" במקום "לכרכב" ונראה שיש הבדל בפירוש המילים הללו. כי הנה שם בתוספתא הנ"ל ה"יז ובחולין שם כה. שנינו שגולמי כלי עץ מקבלים טומאה ואינם ככלי מתכות שגולמיהם אינם מקבלים טומאה. ושם בברייתא מתואר מהם גולמי כלי עץ "ואלו הן גולמי כלי עץ: כל שעתיד לשוף, לשבץ, לגרר, לכרכב, להטיח בטונס" לכאורה רשימה דומה לגולמי כלי מתכות, אלא שלפי גירסת רש"י לגבי גולמי כלי עץ שנינו "לכרכב" ואילו לגבי גולמי כלי מתכות שנינו "לכרכר". רש"י שם פירש- "לכרכר – בציורים". ויוצא שלפי פירוש רש"י כלי מתכת שעתידים לציירו אינו מקבל טומאה כל עוד לא ציירו עליו. ולגבי כלי עץ פירש רש"י שלכרב היינו "שחוקק בהן חקיקות גדולות וכרכוב כדרך שעושים בכיסוי תיבות וספסלים" כלומר שעושה מעין "כרכוב" היינו בליטה הנוצרת ע"י חריץ העשוי מסביב הכלי מהצד או למעלה. הטעם לשינוי בין כלי מתכות לכלי עץ הוא כי בכל אחד נאמר החידוש הגדול יותר – בכלי עץ שהם מקבלים טומאה אע"פ שחסר כרכוב שהוא פעולה יחסית גדולה יותר מ"מ הוא מקבל טומאה ואילו בכלי מתכות אינם מקבלים טומאה אע"פ שחסר רק "כרכור" היינו ציור.

עכ"פ יוצא לפי רש"י שכלי מתכת אפילו הוא חסר רק ציור אינו מקבל טומאה. וכן נראה דעת רבינו גרשום שנראה שגרס לגבי גולמי כלי עץ עתיד "לכרכם" שלכאורה הכוונה לצבוע בכרכום עוד פירש לגבי עתיד "להטיח בטונס" "שטחין אותו להיות אדום" ומשמע שדוקא לגבי כלי עץ אינו מעכב את קבלת הטומאה אבל לגבי כלי מתכות אם עתידים ל"כרכם" או לטוח אותו באדום אינו מקבל טומאה (שאל"כ מה החילוק בין עץ למתכת בדוגמא זו והלא כוונת הברייתא להשמיע את החידוש בכל אחד מן הסוגים)

אבל הרמב"ם כלים ח,ב כתב שכלי מתכת שעתיד "לכרכב" אינו מקבל טומאה – ונראה שכך הייתה גירסתו בגמרא וכפי גירסת התוספתא לפנינו וכן בגליון הגמרא שם שכך גירסת הערוך- ולא הזכיר כלל שכלי שחסר ציור נחשב גולם. ולכאורה כל עוד שלא שמענו חידוש כזה א"א לאומרו מעצמנו ולכן לכאורה לפי הרמב"ם אם חסר רק ציור הוא יקבל טומאה.

אמנם בערוך השלחן העתיד סי' קצז סעיפים ג-ד מוכח שפירש בדעת הרמב"ם שמודה שנוי מעכב והקשה ממקום אחר (פירוש המשנה תחילת פ"יד) שמשמע שנוי אינו מעכב ותירץ ששם מדובר בדבר שכבר היה כלי ונשבר. ועכ"פ מוכח ממנו שלא ראה כאן מחלוקת בין רש"י והרמב"ם. וגם בסדרי טהרות כלים קלא. הביא פירוש רש"י ולא העיר שיש החולקים.

ונראה להוכיח כן גם מהרמב"ם עצמו כי לגבי גולמי כלי עץ כתב (כלים ה,א) "גולמי כלי עץ מקבלין טומאה משנעשה הכלי בצורתו, אף על פי שעתיד לתארו בשרד" ומשמע לכאורה שגולמי כלי מתכות באופן זה לא היו מקבלים טומאה , ונראה שלתארו בשרד היינו לציירו.

היוצא לפי הנ"ל הוא שכלי מתכת שחסר לו ציור היינו שהוא מיועד שיעשו לו פעולות אלו כל עוד שלא נעשו פעולות אלו אינו מקבל טומאה.

לפי זה נראה שה"ה כלי מתכות שמיועדים להיות מקושטים ע"י הקונה ומוכרים אותם בכוונה תחילה על דעת שהקונה יקשטם אינם מקבלים טומאה כי הם נמכרים בתור גולמי כלי מתכות.

אמנם אם הכלי מתכת מבחינת המוכר כבר נחשב גמור ואין הוא מתכנן לציירו ומוכרו כמות שהוא אלא שהקונה אח"כ רוצה לציירו, נראה ודאי שהכלי מקבל טומאה. ודומה הדבר למה שאמרו לגבי כלי עץ שאינם מקבלים טומאה עד שישופם בעור הדג (כמו נייר זכוכית בימינו) ומ"מ אם החליט שלא לשוף אותו נחשב שהכלי כבר נגמר – כך במשנה כלים טז,א וברמב"ם כלים ה,א וכתב בסדרי טהרות (קלא. ד"ה כל) שה"ה לגבי כלי מתכות שאם גמר שלא לשוף ושלא לשבץ מקבל טומאה כמות שהוא. ונראה שק"ו בכלי כזה שאין מורגש שום חסרון אם לא ציירו בו שודאי כל שגמר למוכרו כמות שהוא שהוא כלי המקבל טומאה.

אם מדובר בכלי זכוכית שנינו לגבי גמר מלאכה של כלי זכוכית בתוספתא כלים ב"ב ז,ז ונפסק ברמב"ם יב,יח שכלי זכוכית "אין מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן ככל הכלים". ואמנם לא ברור מתי נקרא גמר מלאכתם שהרי גם לגבי כלי עץ צריך גמר מלאכה (רמבם כלים ה,א) ובכל זאת יש חילוק בין מתכות לעץ מהו הגמר. ואמנם בתוספתא הנ"ל שנינו באותה הלכה שיש חומר בכלי זכוכית מכלי עץ בזה שחוץ משידה תיבה ומגדל שאר הכלים מזכוכית אפילו שהם גדולים ומכילים ארבעים סאה טמאים ולא ככלי עץ ואח"כ הובא הדין לגבי גמר מלאכה ומשמע לכאורה שלענין גמר מלאכה אין חומרא או קולא מכלי עץ. וא"כ לפ"ז נראה שכלי זכוכית מקבל טומאה אף אם חסר ציור כמו כלי עץ. ובגמרא הנ"ל אמרו שלגבי כלי עצם תלוי בטעם של כלי מתכות ולא אמרו שגם כלי זכוכית בכלל הטעם של כלי מתכות שהם מכובדים ויקרים.



עד כאן הדיון היה לגבי קבלת טומאה, ומכאן יש לדון האם הדבר משפיע כלל על דיני טבילת כלים.

הנה בספרי (מטות פיסקא קנח) לכאורה מצאנו התייחסות מפורשת לטבילה של גולמי כלים –"אך את הזהב ואת הכסף [כלים] אתה אומר כלים או אינו אלא גלומים הרי אתה דן הואיל ומתי ישראל מטמאין והרוגי מדין מטמאין מה מתי ישראל כלים ולא גלומים אף הרוגי מדין כלים ולא גלומים. ר' יוסי הגלילי אומר כלים אתה אומר כלים או אינו אלא גלומים ת"ל אך חלק" היינו לכאורה דן הספרי האם צריך להטביל גולמי כלים ומסיק שאינו צריך או משום השוואה עם דיני טומאת מת או משום המילה "אך" שבאה למעט גולמי כלים . והובא הספרי הזה בספר גידולי טהרה (בסוף הספר שאלה יז) ופירש תחילה שאכן מדובר בספרי בדין טבילת כלים , אבל אח"כ פירש שהספרי דן לגבי דיני טומאת מת שגולמי כלי גוי לא יקבלו טומאה עד שיגמרו ולא נאמר שמא הגוי לא חשב לגומרם .

אמנם גם אם נאמר שדין זה נאמר ביחס לדיני טומאה מ"מ יש לומר שיש ללמוד את הגדרים של כלים משם לענין טבילת כלים . בתשובת שב יעקב סי' לא (בפת"ש קכ,ו הביא רק את המסקנה המעשית לגבי כלים המחוברים לקרקע) עולה שכלי שאינו מקבל טומאה לא שייך בו טבילת כלים כיון שיסודה הוא מטומאת העכו"ם ואם אינו מקבל טומאה כלל ק"ו שאינו מקבל טומאה מחודשת זו ולפי שיטתו גולמי כלי מתכות אינם צריכים טבילה.

אמנם בספר גידולי טהרה (בסוף הספר שאלה יז) השיג על עצם ההשואה להלכות לטומאה כי בדיני טומאה כיסוי הכלי אינו מקבל טומאה אבל הוא חייב בטבילה אבל אח"כ הביא הביא צדדים אם בכל זאת יש סמך לדברי השב יעקב. וגם הזכיר שלענין מעמיד למדו הפוסקים מדיני טומאה לענין טבילת כלים.

כמו כן יש פוסקים שלמדו לפטור טבילה בכלי חד פעמי ע"פ דיני הלכות כלים (אג"מ ג,כג ועוד)

ויש לומר שבנוגע להגדרת כלי שהוא הגדרה כללית יותר ואינה דין פרטי בדיני טומאה יש יותר מקום להשוואה עם דיני כלים וכעין זה כתב בשו"ת אז נדברו ז,עא

לכן נראה שיש ודאי לחשוש לאפשרות שגולמי כלי מתכות שאינם מקבלים טומאה פטורים מטבילת כלים ושכן משמע פשט הספרי לעיל וממילא כאשר מטבילם לא יברך. ולכן כלי מתכות שמיועד להיות מצוייר עליו כל עוד לא נעשה הציור אין לברך כאשר מטבילו , אבל נראה שקשה לפוטרו לגמרי מטבילה כי יש מקום לומר שלענין דיני טבילה דין גולמי כלי מתכות כדין גולמי שאר כלים ורק לענין טומאה וטהרה חילקו בין גולמי מתכות לגולמי שאר כלים. וגם יש קצת מקום לומר שלפי הרמב"ם כלי מתכת החסר ציור אינו בכלל גולמי כלי מתכות כפי שהובא לעיל.

ולענין כלי זכוכית נראה שצריך להטביל עם ברכה אף בחסר ציור כיון שנראה שלענין דיני טומאה דינו כגולמי כלי עץ שאף בחסר קישוט וכדו' מקבלים טומאה כנזכר לעיל.

אמנם כל זה כאשר אכן הכלי מיועד להיות מקושט ומצוייר ולכן כל עוד לא צוייר עליו נחשב כגולמי כלי מתכות אבל אם הכלי כבר נגמר ולא היו עתידים לציירו הרי הוא כלי גמור כפי שהובא לעיל וממילא חייב טבילה עם ברכה אף שהקונה אותו מתכנן לקשטו (ואינו דומה למ"ש האג"מ ב,מ לגבי קונה מאכל עם כלי שאינו צריך טבילה כי שם בשעת הקניה לא נחשב כקנה כלי כי הכלי טפל אל האוכל אבל כאן קנה כלי גמור אלא שרוצה להוסיף עליו).
{בברכה: הרב יעקב סבתו}