שאלה:

שלום לרבנים! המשפחה שלי רוצה לנסוע לחופשה באילת, ורציתי לשאול האם מותר לנסוע לאילת לטיול או שזה כדין חו"ל?

תשובה:

מותר לצאת לאילת לפי הרבה פוסקים וגם נראה שהרבה מן הציבור שומר המצוות נוהג כן אמנם יש מחמירים שאסור לצאת לאילת כמו שאסור לצאת לחו"ל.

בסוף התשובה יובאו דעות הפוסקים וטעמיהם על פי האמור לקמן.

הדיון אם יש איסור לצאת לאילת כמו לצאת לחו"ל נידון בכמה מישורים -

א.      יש אומרים שאילת היא חלק מא"י בגבולות פרשת מסעי

ב.      יש אומרים שגם אם אילת אינה בגבולות פרשת מסעי מ"מ היא נכבשה ע"י מלכי יהודה בימי בית ראשון והפכה להיות חלק ממלכת ישראל

ג.        יש אומרים שכל מקום שהוא בגבולות ההבטחה שייך בו ענין ישוב הארץ ומותר לצאת אליו ואילת היא בגבולות ההבטחה לאברהם אבינו ובגבולות פרשת משפטים.

נביא את המקורות לכל סעיף –

א.      האם אילת בגבולות פרשת מסעי -

רס"ג תרגם את מעלה עקרבים המופיע בגבול הדרומי כ"עקבה" ע"פ זה כתב הרב טיקוצנסקי בעיר הקודש והמקדש ח"ג עמ' רסד שהגבול הדרומי מגיע עד לעקבה וכולל בתוכו את אילת. והסכים עימו בהיכל יצחק נה וכן משמע במקראי קודש פסח ב סי' נח עמ' קצו. הגר"מ אליהו חשש לשיטה זו לענין שביעית (מאמר מרדכי שביעית פ"א בהלכות ובמאמרים) ושם שגם החוקר  בר דרומא הגדיל את הגבול ולכן כתב שאין היום מי שבקי בגבולות וא"א להקל לענין שביעית כלל עד אילת. ולכאורה לענין יציאה לחו"ל יקל כי הוא לפחות ספק ארץ ישראל. גם בישכיל עבדי סוף ח"ח השמטות י"ד ח,ה כתב שנחשבת כחלק מא"י.

ראה לקמן שיש שלמדו מהרמב"ם פ"יח שהגבול הוא מקו 30 אמנם כנגד שיטה זו העירו שמהרמב"ם בפרק אחר בקידוש (פרק יא ה"יז) משמע שהגבול הוא בין קו 29 בדרום ל35 או 32 בצפון –הרב אריאל (אהלה של תורה זרעים א שביעית) עמ' 20 העיר על הסתירה ברמב"ם. והעיר שיש מקום לומר שקו 29 יותר הגיוני כדי להחשיב את ירושלים באמצע. ושם סיכם שנחלקו בגבולות והביא שהגרשז"א מסתמך על קו 30.   הרב שטיינר בספר "טובה הארץ" פירש שצ"ל שהגבול הוא באמצע הקוים היינו 29.5 ולכן הוא מתאים עם הסוברים לעיל שאילת הוא בתוך גבול הארץ.

אבל יש אומרים שגבולות פרשת מסעי הם מקו הרוחב שלושים  וצפונה וזאת ע"פ הרמב"ם בהלכות קידוש החודש פ"יח הלכה טז שכתב "וכל אלו הדברים בשהיו המדינות שבמערב ושבמזרח מכוונות, כגון שהיו נוטות לצפון העולם משלשים מעלות עד חמש ושלשים מעלות, אבל אם היו נוטות לצפון יתר מזה או פחות, משפטים אחרים יש להן שהרי אינן מכוונות כנגד ארץ ישראל."  ובספר כפתור ופרח פ"ט הביא את הרמב"ם לענין גבולות הארץ ומשמע שפירש שיש כאן התייחסות לענין גבולות הארץ בכלל ולא רק לענין קידוש החודש . וכ"כ הרב אפרתי (הליכות שדה 87) על פי הגרי"ש אלישיב היא שהגבול הוא בקו 30. גם הרב רווח בשו"ת חלקת  השדה ח"ב גבולות הארץ סימן ד כתב שכאשר הראה לגר"ע יוסף את המפה שצייר אליבא דהרמב"ם בקידוש החודש שא"י היא מהמעלה ה30 אמר מרן שהוא מסכים לזה, וכן בילקוט יוסף שביעית פ"א הביא שיטה זו. והדגיש שם שאילת אינה מא"י.

עוד יש המזהים את הגבול הדרומי של פרשת מסעי אפילו יותר צפונה מקו שלושים . כמו בספר תבואות הארץ ובספר אדמת קודש שכתבו זיהויים למקומות המצויינים בתורה בגבול הדרומי והם צפונה מקו 30. הרב קורן (מוריה אב תשנ"ד) הוכיח שהגבול הדרומי רחוק מחברון כמו המרחק בין חברון לשכם ע"פ הגמרא מכות ט: שערי המקלט היו משולשות היינו שהיה מרחק שווה מהגבול אל חברון כמו מחברון אל שכם והיות והמרחק בין שכם לחברון הוא 78 ק"מ אם מודדים מחברון דרומה מגיעים לנחל צין – ואדי אלפיקרי וזה מחזק את הגבול של תבואות הארץ. הרב רבינוביץ (אמונת עיתך שבט תשע"ד גליון  102)  מזהה את הגבולות ע"פ הוכחה זו כגבול טבעי ההולך מואדי אל עריש כי ניתן לראות במפה שמודאי אל עריש ממשיך הואדי ומתפצל מזרחה לואדי אל עזריק ואח"כ ואדי זה מתחבר לואדי לבן ובסופו הוא קרוב לנחל צין כך שיש גבול טבעי כמעט למשך כל גבול דרום. גם הרב ליאור בדבר חברון ג,שכו כתב שאילת היא מחוץ לגבול הארץ (אלא שמתיר לנסוע לשם מסיבה אחרת)

ב.      האם אילת נכבשה ע"י מלכי יהודה –

נביא את הפסוקים מהם נראה שאילת נכבשה – "וָאֳנִי עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת אֵלוֹת עַל שְׂפַת יַם סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם: (מלכים א פרק ט,כו)  ובפסוק המקביל בדברי הימים (ב ח,יז) "אָז הָלַךְ שְׁלֹמֹה לְעֶצְיוֹן גֶּבֶר וְאֶל אֵילוֹת עַל שְׂפַת הַיָּם בְּאֶרֶץ אֱדוֹם": וכתב שם הרד"ק "בדברי הימים אמר אז הלך שלמה לעציון גבר ואל אילות ר"ל שהלך ולכדם והנה אמר כי עשה שם אניה":

ולגבי המלך עוזיהו כתוב "הוּא בָּנָה אֶת אֵילַת וַיְשִׁבֶהָ לִיהוּדָה אַחֲרֵי שְׁכַב הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו": (מלכים ב פרק יד כב) (עוזיהו בן אמציהו) ושם פרק טז,ו "בָּעֵת הַהִיא הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם אֶת אֵילַת לַאֲרָם וַיְנַשֵּׁל אֶת הַיְהוּדִים מֵאֵילוֹת  וַאֲדוֹמִים בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: מפסוק אף מוכח שיהודים ישבו באילת.

בתהלים פרק עב תיאור המלך שלמה "וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ" וכתב שם רש"י "כל א"י מים סוף ועד ים פלשתים"

בשו"ת ציץ אליעזר (ג,כג) מביא את הפסוקים הנ"ל וכותב "לפי כל זה צריך להיות לאילת דין ארץ ישראל, כי הרי כבשוה ע"י מלך מדעת רוב ישראל והרי לא נזכר עליה כמו על סוריא שיש לה רק דין כיבוש יחיד"  ואמנם מביא שם בשם המור וקציעה סי' שו שלא כבשו את ארץ אדום אבל סובר הצ"א שאת אילת לפחות ודאי כבשו. ועוד מביא שהמור וקציעה סובר שלא הועיל הכיבוש לעתיד אם נלקח מהם עוד לפני שגלו אבל כתב שבספר תבואות הארץ דחה דברי המור וקציעה. 

גם הרב זוין בתחומין י עמ' 23 כתב שלכיבושי שלמה היה מעמד יותר מאשר כיבוש יחיד כי לדעתו אז כבר א"י הייתה כבושה וגם אם הכיבוש הוא בתחום ההבטחה (ראה לקמן) נחשב כיבוש גמור בכל מקרה (צ"ע למה סוריא לפחות עד פרת אינה בגבולות ההבטחה).

אם נאמר שיש למקום שכבשו מלכי יהודה דין ארץ ישראל ממילא גם מותר לצאת אליה.

לצאת למקומות בגבולות ההבטחה לאברהם אבינו –

הגבולות שהובטחו לאברהם אבינו הם גדולים יותר מהגבולות בפרשת מסעי. בהבטחה לאברהם (בראשית טו יט-כא) אבינו כתובים עשרה עממים ואילו כאשר עם ישראל נכנס לארצו כתובים רק שבעה עממים כפי שמודגש בירושלמי שביעית פ"ו . כמו כן הגבול הצפוני שנאמר לאברהם (שם פסוק יח) הוא נהר פרת ואילו בפרשת מסעי הגבול הוא חצר עינן ולא מוזכר נהר פרת.

מצאנו גבול נוסף שהובטח לעם ישראל בפרשת משפטים –"וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר"  (שמות כג,לא)  כאן משמע שהגבול הדרומי הוא מים סוף והגבול הצפוני הוא נהר פרת . לפי הסוברים לעיל שגבולות מסעי הם עד אילת אין כאן סתירה לגבי הגבול הדרומי אבל לסוברים שהגבול הוא צפונה יותר ע"כ שיש כאן הבטחה לזמן אחר.

והנה ברור שלענין תרומות ומעשרות ושביעית אין להתחשב בגבולות ההבטחה אלא רק בגבול עולי מצרים ועולי בבל אבל יש לשאול האם לענין מצוות ישוב הארץ יש משמעות לגבולות אלו -

הרב זוין (תחומין י עמ' 22) כתב שתי טענות מדוע שירושה וישיבה שייכת בכל מה שהובטח לאבות א. כשם שלפני שכבשו עמ"י את הארץ הייתה כבר משמעות להבטחה לאברהם לענין דיני ע"ז שהגויים לא יכלו לאסור אילנות בע"ז כי אינו שלהם כמו כן בכל המקומות של ההבטחה יש קדושה של ארץ ישראל ב. דייק מהרמב"ן שצריך לכבוש עד פרת אע"פ שהוא לא בכלל מסעי וגם לשון הרמב"ן (במצוה ד) היא "שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב" משמע שכיבוש וישוב הארץ שייך בכל גבולות ההבטחה.

ניתן לסייע לדברים אלו מתוך מה שכתב הכפתור ופרח פ"י –

"הרי שקדושת הארץ ומעלתה היא משעת נתינתה אל האבות הקדושים לא משעת הכבוש לחוד. וכן כתוב (בראשית מ, טו) מארץ העברים, וכן (שם מח, כא) והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם, ושם עברים אינו על שם עבר הנהר שהוא פרת, אלא על שם בן שם, וכמאמר רבי אברהם בן עזרא (שמות כא, ב)..... וכן (שם נ, כד) אעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב. וכן במעמד בין הבתרים (שם טו, יח) ביום ההוא כרת יי' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. ומאותה שעה זכה בה אברהם אע"ה לכל זרעו, שהרי באותו מעמד הנורא אמר לו השם יתברך ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' ודור רביעי ישובו הנה. אם כן בעודם בענוי ובעבדות אותם ארבע מאות שנה, זאת הארץ כלומר ארץ האמורי היא שלהם, וארץ מצרים לא להם. והמרגלים כתוב (במדבר יג, כא) ויעלו ויתורו את הארץ ממדבר צין עד רחוב לבא חמת, ויעלו בנגב ויבא עד חברון. וכן מה ששנינו מסכת בבא מציעא פרק השואל (קא, א) שדה אבותיו, פרשו המפרשים ז"ל שדה של ארץ ישראל שהיה של אברהם יצחק ויעקב שהיו אבותיו, וכן הביאו ה"ב התרומה ז"ל בהלכותיו.

האמנם חיוב מתנותיה הוא משעת כבוש לבד,... אבל למצות שאינם תלויות בארץ גופה כתנובת השדה יש לה קדושה מאז, ולזה אמרו שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול כי אם בארץ ישראל. וכן מהיום ההוא נקרא פרת נהר גדול ולא נקרא גדול אלא משום ארץ ישראל וכדלעיל, ואין כאן טעם כתוב קרא לעתיד".

אם נאמר שיש מצווה של ישוב הארץ בכל גבולות ההבטחה ממילא לא שייך איסור יציאה לשם, ואפילו אם נאמר רק שיש במקומות אלו מעלה של ארץ ישראל גם כן יתכן לומר שאין בהם איסור לשם. ויש להעיר שמהתוספות גיטין ב. משמע שאפילו יציאה מחוץ לעולי בבל יש בה איסור אבל מהרמב"ן שם משמע שאין בזה איסור כי כתב "ואעפ"כ ארץ ישראל בחיבתה היא עומדת ובקדושתה לענין ישיבתה ודירתה".

השיטות המתירות לצאת לאילת –

הרב טיקוצנסקי והרב הרצוג והרב פרנק והישכיל עבדי כפי שהובא לעיל בדין גבול פרשת מסעי.  נראה שגם לפי הצ"א לעיל מותר כי הוא בכלל כיבוש מלכי יהודה, וכן צ"ל לפי דברי הרב זוין לעיל כיון שהיא בגבולות ההבטחה. בשו"ת דבר חברון (ג,שכו) התיר לצאת לאילת כי יש במקום זה צורך למדינה וממילא יש צורך שיהיו שם תושבים וקרוביהם וממילא אין איסור יציאה לשם.

השיטות האוסרות לצאת לאילת כדין חו"ל-

לעומת זאת בשם החזו"א מוסרים שאמר שאסור לנסוע לאילת (אורחות רבינו ח"ב עמ' שכז מהדורה חדשה) וכן הביא בספר תשובות והנהגות (כרך ג סימן שלב) "שבאגרות הגר"ב מנדלסון זצ"ל מעיד שהחזו"א זצ"ל אסר לנסוע לאילת משום יציאה מא"י" וכן פסק הגרי"ש אלישיב ע"פ החזו"א (מובא בישא יוסף ב,קכו), גם בשו"ת שבט הלוי (ה,קעג) יוצא שאילת הוא לענין טיול כמו חו"ל (אלא שהקל בטיול בחו"ל אם חוזר ונוסע לראות נפלאות הבריאה). גם שו"ת אור לציון (חלק ג - הערות פרק כג) כתב "ולענין איסור יציאה לחו"ל, דין אילת כדין יציאה לחוץ לארץ" וכ"כ בילקוט יוסף (שביעית פ"א) (אמנם בספר שו"ת אך טוב לישראל (ד,יא) כתב שהגר"י יוסף הסכים שמותר וצ"ע)

בשו"ת מעיין אומר (ח"ה סי' כה) כתב "כדאי להחמיר".
עיקר טעם האוסרים כי אילת אינה חלק מגבולות הארץ וגם סוברים שלא נכבשה ממש (ראה באורחות רבינו לעיל) ולא התייחסו לענין גבולות ההבטחה.

{בברכה: הרב יעקב סבתו}