שאלה:

שלום לכבוד הרבנים
גוי המתארח בבית היהודי בשבת (כגון עובד זר) האם מתר לו לעשות פעולות ומלאכות בשבת כגון שטיפת כלים, הדלקת מאוורר או הדלקת מזגן?
אשמח לדעת את הדין בין אם הגוי הוא שליח ועושה בשליחות היהודי, בין אם הגוי עושה זאת מעצמו.
תודה רבה

תשובה:

שאלה: גוי המתארח בבית היהודי בשבת (כגון עובד זר) האם מותר לו לעשות פעולות ומלאכות בשבת כגון שטיפת כלים, הדלקת מאוורר או הדלקת מזגן?
אשמח לדעת את הדין בין אם הגוי הוא שליח ועושה בשליחות היהודי, בין אם הגוי עושה זאת מעצמו.
תשובה: גוי שהדליק לעצמו את המאוורר או המזגן מותר גם לישראל להנות ממנו, ויש הסוברים שבדיעבד מותר להנות גם אם הדליק את זה גם בשביל עצמו וגם בשביל ישראל, אבל עכ"פ לכתחילה יש למחות ביד הגוי שלא יעשה כן כאשר עושה זאת בבית ישראל ובחפץ השייך לישראל ולכן יש למחות בידו שלא ידליק את המאורר או המזגן שזו פעולה שנעשית עבור כל הנוכחים אא"כ הוא מכוון את המאורר ישירות עליו ואם הדליק רק בשביל היהודי, אסור לאותו יהודי להנות מזה ואם היהודי רואה שהגוי בה להדליק לצורך היהודי צריך למחות בו.
ולגבי שטיפת כלים מותר לומר לו לשטוף ולא איכפת לי איך הוא שוטף.

בהרחבה:
אף שמותר לגוי לעשות מלאכה בשבת, אסרו חכמים ליהודי לבקש מגוי שיעשה עבורו מלאכה בשבת, ואפילו מלאכה שאסורה מדברי חכמים אסור לבקש מגוי לעשות.
עוד הוסיפו חכמים ואסרו ליהנות בשבת ממלאכה שעשה גוי עבור יהודי. למשל, אם האור שבבית היהודי כבה ובא שכנו הגוי והדליק לו את האור, אסור ליהודי ליהנות ממנו. וגם ליהודים אחרים אסור ליהנות מן האור הזה, הואיל והודלק בשבת עבור יהודי (שו"ע רעו, א). ואם זו מלאכה שדרוש זמן כדי לעשותה, אסור ליהנות ממנה גם במוצאי שבת, עד כדי שיעבור זמן שניתן יהיה לעשותה (שו"ע שכה, ה-ו). ואם המלאכה נעשתה בפרהסיא, שכולם יודעים שנעשתה עבור ישראל פלוני, אסור לאותו ישראל ליהנות ממלאכה זו לעולם (שו"ע שכה, יד, מ"ב עג).

אם המלאכה שעשה הגוי עבור היהודי אסורה מדברי חכמים בלבד, מותר ליהודים אחרים שהמלאכה לא נעשתה עבורם, ליהנות ממנה אפילו בשבת. אמנם לזה שהמלאכה נעשתה עבורו, אסור ליהנות ממנה עד שתצא השבת ויעבור זמן כדי שניתן יהיה לעשותה (שו"ע שכה, ח, מ"ב מא).

אם עשה אותה עבור עצמו או עבור גוי אחר, מותר לכל ישראל ליהנות ממנה. למשל, אם הגוי הדליק אור לעצמו, כגון שרצה לקרוא בספר, מותר לכל יהודי ליהנות מהאור (שו"ע רעו, ב). ולא זו בלבד, אלא אפילו אם הגוי התכוון להדליק את האור גם עבור עצמו וגם עבור יהודי, כיוון שבכל מקרה היה צריך להדליק את האור לעצמו, מותר ליהודי ליהנות ממנו (ח"א, ערוה"ש רעו, ח, ולכך נוטה באו"ה רעו, ב, 'ואם', ושלא כמ"א). וכן פסק להקל בחזו"ע (ח"ג תלד וח"ו קכד) משום דהווי ספק בדרבנן, אך במנוחת אהבה ח"א שצט כתב להלכה כדעת האוסרים, וסיים ומ"מ הסומך על דעת המתירים אין מוחים בידו. וכן הלכה ברורה בסימן רעו,ב כתב כמחמירים.

לפיכך, כאשר כבה האור בבית, אסור ליהודי לבקש משכן גוי שידליק לו את האור, אבל מותר להביא את הגוי לידי כך שידליק את האור עבור עצמו, ואח"כ יוכל היהודי ליהנות מהאור. וכך יעשה, יזמין את הגוי לאכול אצלו דבר מה, וכשיבוא ויראה שהמקום חשוך, יבין מעצמו שכדאי לו להדליק את האור. וכיוון שהגוי הדליק את האור עבור עצמו, כדי שיוכל לראות את המאכל שיביאו לו, מותר גם ליהודי ליהנות ממנו (ערוה"ש רעו, ט).

אבל אסור למי שצריך ללכת בחושך, לבקש ממשרתו הגוי לבוא עמו, כדי שהגוי ידליק לעצמו פנס, כי באופן זה ניכר שהגוי עושה מלאכה עבור היהודי (שו"ע רעו, ג).
בסימן רמ"ד הביא משנ"ב (ס"ק ל') מחלוקת לגבי למחות שהגוי עושה מלאכה בבית ישראל - בט"ז מביא בשם רבינו שמחה דהוא אוסר להשפחה אפילו לעשות מלאכת עצמה בבית בעליה והטעם מפני הרואים שלא יאמרו מלאכה של ישראל היא עושה והא"ר הביא בשם סה"ת דמלאכת עצמה מותר ודעתו שגם רבינו שמחה מודה לזה.
בספר ח"א כתב דלתקן השפחה בגדיה לכו"ע מותר בבית בעה"ב שהוא ניכר שמלאכת עצמה היא עושה.

ונראה שדוקא כאשר השפחה עושה רק עבור עצמה באופן שניכר שזו מלאכת עצמה אין צריך למחות אבל כאשר עושה עבור כולם אע"פ שכוונתה לעשות גם עבור עצמה מ"מ לכתחילה יש למחות בידה כי אין כאן את ההיתר של מלאכת עצמה.

אם דלק בבית אור חלש שלאורו היה ניתן בדוחק לאכול ולסדר את הבית ולשטוף את הכלים אבל לא לקרוא, ובא הגוי והדליק להם אור נוסף - מותר ליהודי לאכול לאורו בהנאה ולסדר לאורו את הבית ולשטוף את הכלים, אבל אסור לקרוא לאורו. כי רק מה שהיה ניתן לעשות בלא האור שהגוי הדליק, מותר לעשות לאחר שהיטיב את האור, אבל דברים שאי אפשר היה לעשות בלא האור הנוסף - אסור לעשות (שו"ע רעו, ד; מ"ב לב).

אבל לרמוז לו בדרך של סיפור מותר, שאם הוא צריך עוד אור, יאמר: "קשה לי לסדר את הבית או לקרוא כשהאור חלש", או "הבית אינו מואר יפה משום שדולק בו רק אור אחד". שבאופן זה אין ברמז בקשה מהגוי שיעשה עבורו דבר מה, אלא רק סיפור דברים, והגוי מתוך רצון לעזור ליהודי מחליט מעצמו להדליק את האור הנוסף. וכן אם היה שם אור שמפריע לישון, יכול לומר לו בדרך סיפור: "קשה לי לישון באור", והגוי יבין מעצמו שאם הוא רוצה לעזור ליהודי טוב שיכבה את האור.
וכן כאשר אין שם נייר טואלט חתוך, מותר לומר לגוי בדרך סיפור: "אין לי נייר טואלט", והגוי יחתוך את הנייר. ואין כאן הנאה ממלאכת הגוי, כי אפשר היה להשתמש בנייר בדוחק גם כשאינו חתוך. אבל לא יאמר לו בדרך ציווי: "עשה לי טובה, אין לי נייר טואלט". וכן כאשר התנור עובד בחינם, מותר לומר לגוי: "חבל על החשמל שמתבזבז", והגוי יבין את הרמז מעצמו ויכבה אותו. אבל אסור לרמוז לו בלשון ציווי: "המכבה אינו מפסיד".

לסיכום, מותר להיעזר בגוי בתנאי שלא יעבור על אחד משני האיסורים שקבעו חכמים: האחד, שלא יאמר לגוי לעשות עבורו מלאכה אלא רק ירמוז לו בדרך סיפור. והשני, שלא יהנה ממלאכת הגוי בדבר שלא יכל לעשות בלא מלאכתו. הרי שההיתר הוא לרמוז בדרך סיפור להדליק אור במקום שכבר יש אור שמספיק בדוחק, או לכבות את האור או את התנור, שאז אין הנאה ישירה מהמלאכה.
וכן בחזו"ע ח"ג תסג כתב להתיר לומר לגוי לעשות איזה דבר שאין בו משום מלאכה כלל, אע"פ שיודע שהגוי יעשה את אותו הדבר ע"י מלאכה גמורה כדי להקל על עצמו. לכן מותר לומר לגוי לשטוף כלים, אף שיעשה זאת באיסור.

בארצות הקרות שבצפון אירופה נוצרה בעיה קבועה של חימום הבית בשבת, שהואיל והיו מחממים את הבית בתנורים שהוסקו בעצים ופחמים, עד הבוקר התנור היה כבה. וכיוון שהכל נחשבים חולים בקור כזה, התירו להם לבקש מגוי לבוא להדליק למענם בכל שבת בבוקר את התנור (שו"ע רעו, ה)
כל ההיתר לבקש מגוי לעשות מלאכה אסורה מהתורה הוא דווקא לצורך חולה, אבל עבור מצטער אסור לבקש מהגוי לעשות מלאכה שאסורה מהתורה. אמנם מלאכה שאסורה מדברי חכמים - מותר לבקש מגוי לעשות עבור מצטער. ויש אומרים לפי זה, שמותר ביום חם לבקש מגוי להדליק את המזגן. וזאת משום שלדעתם הדלקת מזגן אסורה מדברי חכמים בלבד, ואם כן לצורך מצוות עונג שבת וכדי להסיר צער גדול, מותר לבקש מהגוי להדליק את המזגן. אלא שהואיל ויש סוברים שהדלקת מזגן אסורה מהתורה (לעיל יז, ב), נכון לבקש מהגוי שידליק את המזגן בשינוי, כגון שילחץ על השלט על ידי כפית (ואז הוא 'שבות דשבות').
בירושלמי סנהדרין פ"י ה"ה, ובתוס' כתובות ל, א, 'הכל', מבואר שצער שרב קשה מצער צינה אולם אינו גורם מחלות כקור. ולכן התירו בו אמירה לגוי באיסור חכמים ולא באיסור תורה.

אך בשו"ת אור לציון ח"ב ריא בביאורים, כתב שגם בימים שהחום גדול אין להתיר לומר לגוי להדליק מאוורר או מזגן, כי אינו גורם גורם מחלות ואין בו סכנה כלל, אולם כשיש חשש לחולי, כגון שיש ילדים קטנים והחום גדול, ויש חשש להרעלת קיבה ע"י שיתקלקל האוכל מהחום, מותר לומר לגוי להדליק, וכן החמירו הרב פיינשטיין והרב אלישיב, אולם בחזו"ע ח"ג עח שבימי הקיץ החמים וקשה למי שרגיל למיזוג אוויר והוא מצטער, מותר לומר לגוי להדליק, ואף אם אין החום גדול כ"כ יש להתיר כשיש שם תינוקות קטנים. ומכל שכן כשאינו אומר לגוי בפרוש אלא בדרך רמז, כגון שאומר לו שהחדר חם מאוד.

{בברכה: הרב יהורם לוי}