שאלה:

שלום לרבנים!
באחת החתונות שהייתי לאחרונה נוצר דיון האם מותר להפסיק בשירים בשירה וקטעי קריאה כל עוד החתן והכלה לא מדברים. והשאלה האם זה לכתחילה או שיש להחמיר ולא לשיר או לומר קטעי קריאה בזמן טקס עריכת החופה?

תשובה:

בהליכות שלמה פ"ט הערה יג הובא שלנגן באמצע באמצע ברכה אינו הפסק כיון שהוא לכבוד הברכה אבל בין ברכה לברכה אין לנגן ושם בהערה שהקפיד הגרש"ז אוירבאך על כל הפסק מרובה בין הברכות והיה מעשה בחתונת אחד מצאצאיו שכבדו לרב אחד בברכה אחרונה ולא שמע שקראוהו ונשתהו זמן ארוך מלהודיעו ובתוך כך נטל הגרש"ז את הכוס ובירך את הברכה בעצמו.

מפורש שסבר שיש בעייה של הפסק בין הברכות.

בספר אשרי האיש פסקי הגרי"ש אלישיב (אבן העזר א עמ' רמט) כתבו שאם הדרך לשיר בין ברכה לברכה אין זה הפסק כי סוף סוף אין עוסקים בדבר אחר , ולדבר לכתחילה לא ידבר ובדיעבד אינו הפסק ואין הבדל בין החתן והכלה לבין הציבור דין אחד להם.

יסוד איסור ההפסק בין הברכות תלוי בפשטות בכך שחלק מן הברכות הם ברכות הסמוכות אחת לחבריתה כמו שכתב רש"י (כתובות ח.) על ברכת שוש תשיש ושמח תשמח " מפני שהן ברכה הסמוכה לחברתה לא פתח בה בברוך" ומוכח בתוספות ברכות מו. שאין להפסיק בדיבור בין ברכות סמוכות שכתבו "וישתבח סמוכה לברוך שאמר ולכך יש ליזהר שלא לספר ביניהם אף על פי שיש הפסק טובא פסוקי דזמרה מכל מקום לא מפסקי" ועוד אמרו בתוספות שם שכאשר יש הפסק גדול תקנו מתחילה פתיחה לברכה השניה כפי שרואים בקריאת התורה "לפי שהיו רגילים שלא היו מברכים רק הראשון ברכה ראשונה והאחרון ברכה אחרונה ואיכא הפסק גדול בין ראשון לאחרון שוב שתקנו שתיהן לכל א' וא'. (וראה להלן בדברי האג"מ)

כנגד זה מצאנו בברכות ק"ש נפסק (רמב"ם ק"ש א,ח) שאין סדר לברכות ואם הקדים השניה לראשונה יצא ולכאורה השניה צריכה להיות סמוכה לראשונה וכן הקשה בכ"מ שם ותירץ "וצריך לומר דכיון שהיא סמוכה לחבירתה שיש בה שם ומלכות כשקורא אותה בפני עצמה נמי חשיבא כאילו יש בה שם ומלכות" ויוצא שבדיעבד גם כשאינה סמוכה יכול לברך בפני עצמה. וכן בדומה לזה מצאנו (משנה תמיד הובאה בברכות יא:) שהכהנים אנשי המשמר היו מברכים רק ברכת עולם בלא יוצר המאורות ויוצא שיש אפשרות לברך ברכה סמוכה גם בלא הברכה הראשונה (ויש להעיר שהרשב"א ברכות יא. כתב שברכות ק"ש אינם נחשבות ברכות סמוכות אלא כך תקנו אותם מלכתחילה בלא פתיחה כמו ברכות קצרות).

אמנם נראה ודאי שהסדר השגרתי והרגיל הוא שהברכות באות אחת אחר השניה בזו אחר זו ברצף שאל"כ לא שייך כלל לומר שברכה שאינה פותחת בברוך היא ברכה הסמוכה לחבירתה. אילו היה אפשר באופן קבוע להפריד בין הברכות, מדוע כלל היא נקראת ברכה הסמוכה לחבירתה הלא היא אינה צריכה להיות סמוכה לעולם. אלא ודאי היות ובד"כ היא סמוכה לחבירתה לכן אינה פותחת בברוך , ואחרי שתקנו שאינה פותחת בברוך שוב בדיעבד או במקום צורך אפשר לברכה גם בפני עצמה אבל לא שכך יהיה הסדר הקבוע בכל מקום.

ולכן לגבי קריאת התורה הסבירו התוספות (שהוזכר לעיל) שתקנו מתחילה פתיחה לברכה השניה כי הסדר הקבוע בזמנם היה שיש הפסק גדול בין הראשונה לשניה כפי שהובא לעיל וממילא לא הייתה סמוכה לחבירתה.

וכן מוכח מלשון הכ"מ לעיל שכתב "דכיון שהיא סמוכה לחבירתה שיש בה שם ומלכות" ומבואר מדבריו שהכל מתבסס על כך שבאופן עקרוני היא סמוכה לחבירתה לכן אפילו כשקורא אותה בפני עצמה אינו צריך שם ומלכות

מעתה יוצא שהסדר המתוקן ע"י חכמים הוא לברך את השבע ברכות ברצף ללא הפסקה.

אמנם בשו"ת אגרות משה (אבן העזר חלק א סימן צד) חילק שאין ראיה מהתוספות לדין סמוכות אחרות כי שם לגבי פסוקי דזמרה "אם היה מותר להפסיק לא היו נחשבים לסמוכות כיון שבעצם אינם סמוכות דיש הפסק טובא בהפסד"ז רק האיסור להפסיק בדברים אחרים עושה שנחשבו סמוכות כיון שלא הפסיק אלא בדברים שנתקן לאומרם בינתים" "אבל בסמוכות ממש שרוב פעמים יאמרו סמוכות אף אם לא יאסרו בהפסק אפשר לא אסרו להפסיק מצד הסמיכות דהא לא יתבטל הפטור שלה מפתיחה כדלעיל". אבל גם לשיטתו כתב בהמשך "שבלא צורך אין לעשות כן ולשנות מכפי שנסדר שתהיה סמוכה" וגם הלא כתב בפירוש "שרוב פעמים יאמרו סמוכות" ויוצא שגם לשיטתו אם באופן קבוע ייעשה הפסק בין הברכות שוב זה סותר את התקנה המקורית שתקנום סמוכות . ומעתה ודאי שאין לסדר לכתחילה הפסק משמעותי בין הברכות.

אכן מוכח מהתוספות הנ"ל שיש חילוק בין הפסקה קטנה לגדולה והיינו שאם היה באופן קבוע הפסקה קטנה לא היו מתקנים פתיחה בברכה השניה של קריאת התורה ורק משום הפסקה גדולה תקנו כן . ולפ"ז יתכן והפסקה קטנה מותרת אפילו באופן קבוע אלא שקשה לקבוע מהי הפסקה קטנה ונראה שההפסקות הנהוגות היום שקוראים למברך אפשר לומר שהם בגדר הפסקה קטנה כי הכל קשור באופן ישיר לברכה אבל אם יתחיל סדר של נאומים או שירים לפני הברכות זה כבר יחשב בגדר הפסקה גדולה שאילו כך היה הסדר המקורי היו מתקנים פתיחה לכל ברכה והיות ולא תקנו כך ממילא לכתחילה צריך שלא לעשות הפסקות כאלו.

ולכאורה היה מקום לטעון שכשם שנהוג לחלק את הברכות לאנשים שונים בהתבסס על הכ"מ הנ"ל ה"ה שניתן מעתה ליצור הפסקה קבועה בין הברכות

אמנם נראה שאין הכרח לזה כלל –

א. בתוספות הנ"ל מוכח שרק מפני שיש הפסקה היה צריך לתקן פתיחה לברכה השניה אבל מצד זה שהיא נאמרת ע"י אדם אחר לא היה צריך לתקן פתיחה בברכה היינו אחר שתקנו שכל עולה מברך מוכח בתוספות שלא היתה סיבה להצריך פתיחה בברכה של העולה השני ומה שהעולה השני פותח בברכה הוא רק משום המנהג הקדום שהייתה הפסקה גדולה בין הברכות

ב. בחלוקה לאנשים שונים יש סברא נוספת להקל כפי שהובאה בציץ אליעזר ו,ב –

"שיש מקום לדיון בכלל ולומר דכיון דאמירת הברכות אלה היא מצווה כללית על הנועדים, ואפילו אם נאמר שהמצוה היא שאחד יברך בעשרה אבל לא שכל העשרה מחויבים לברך, אבל מכיון שאיך שלא יהיה היא מצוה על כל הנועדים שישמעו או שישמיעו שם ברכות אלה א"כ כל שאחד מברך נמשכת המצוה על כל הנועדים ויש בזה מעין שומע כעונה ולכן כל שאחד מהנועדים ממשיך ובא באמירת ברכות אלה הרי זה נחשב שפיר כנאמרים בדרך של ברכה הסמוכה לחברתה באשר הברכה שלפניה נחשבת ונזקפת כנאמרה גם ע"י קורא ברכה זו מבחינת שומע כעונה".

וסברא זו לא תועיל לענין לעשות הפסק לכתחילה.

ג. גם מי שהתיר לחלק היינו מפני הצורך כאמור בביבי"א ד,ז "דסמכינן שפיר בעשה דכבוד תורה להתיר בזה גם לכתחלה". שהרי הכ"מ שעליו מתבססים ודאי דיבר רק בדיעבד.

הפסק מצד ברכת הגפן-

בעיה נוספת של הפסק שייכת להפסק בין ברכת הגפן לבין השתייה של החתן והכלה כפי שהעיר באג"מ הנ"ל אמנם למסקנה התיר לחלק את הברכות כי "ליכא דין הפסק אלא בשביל שתיית היין שהמברכים אין נוהגין לשתות אלא החתן והכלה". היינו שמצד ברכת הגפן ההפסק הוא רק של החתן והכלה כי רק הם שותים ולכן הם צריכים להקפיד שלא לעשות הפסק אבל מצד המברכים אין הפסק במה שקשור לברכת היין. אולם עכ"פ לכתחילה גם אין לעשות הפסק בשתיקה ולכתחילה אפילו לא יותר מכדי דיבור (שו"ע סי' רו) וזה דבר שאינו אפשרי בשבע ברכות , אבל עכ"פ נראה שאין להאריך יותר מדי באופן שהפסק השתיקה יהיה לא הכרחי.



סיכום – אין לעשות באופן קבע הפסקים ארוכים בין השבע ברכות, בין מצד שהתקנה המקורית הייתה לעשות ברכה הסמוכה לחבירתה ובין מצד התארכות ההפסק בין ברכת הגפן לשתיה של החתן והכלה.
{בברכה: הרב יעקב סבתו}