שאלה:

האם כיום בזמן מלחמה יש לתקוע לפי שנחשב לעת צרה? מתי ובמה תוקעים?

תשובה:

נאמר בתורה – (במדבר י,ט) "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם".

לפי פשט הפסוק צריך לתקוע בחצוצרות בשעת מלחמה. ובספרי (בהעלותך שם) אמרו שצריך לתקוע גם בשעת שאר צרות, שדרשו ש"צר הצורר" היינו כל צרה וצרה שלא תבא על הציבור.

אמנם נחלקו הראשונים (כפי שיובא לקמן) –

א. יש אומרים שהתקיעה בחצוצרות היא בכל מקום.
ב. ויש אומרים שבתוך התפילה בתוספת הברכות של חזרת התפילה של תענית תוקעים בחצוצרות ובסוף התפילה תוקעים בשופר.
ג. ויש מחלקים שבמלחמה תוקעים בחצוצרות במקום המלחמה, אבל בשאר צרות תוקעים בחצוצרות רק במקדש ומחוץ למקדש תוקעים בשופרות.
ד. ויש אומרים שמחוץ למקדש אפשר לתקוע בחצוצרות או בשופרות - באחד מהם.
ה. ויש שאומרים שהחיוב לתקוע הוא רק בזמן הבית. ובשיטה זו אמרו שאחר החורבן תוקעים רק בשופרות.

באחרונים יש שאמרו שרק בארץ ישראל יש לעשות כן וגם זה רק כאשר היא בידינו ויש שהוסיפו שאולי רק בגזרה שהיא על רוב ישראל. ויש שאמרו שהתקיעות בגבולין שייכות רק בתוך תוספת הברכות בחזרת הש"ץ כמפורט במסכת תענית וכאשר לא נוהגים בתפילה זו גם אין מקום לתקוע.

ונפרט את השיטות וטעמיהם.

במשנה מסכת תענית (יב:) אמרו שבשבע תעניות האחרונות על הגשמים - מתריעים . ושם בגמרא (יד.) מוכח שתוקעים בשופרות. וכן מובא בברייתא (טז:) שתוקעים בברכות המיוחדות לחזרת תפילת עמידה של תענית אפילו בגבולין.

ובירושלמי ראש השנה פ"ג ה"ד אמרו בפירוש שאין חצוצרות בגבולין אלא תוקעים בשופר. וכן הביאו (מאור הקטן ר"ה ו. ועוד) בשם הגאונים שנוהגים לתקוע בתענית בשופרות.

לעומת זאת במשנה בראש השנה אמרו שבתעניות מצוות היום היא בחצוצרות , ושם בגמרא כז . הובאה ברייתא שבגבולין מקום שיש חצוצרות אין שופר משמע שתוקעים רק בחצוצרות ולכאורה יש כאן סתירה ברורה בין הנאמר בתענית לבין הנאמר בראש השנה.

שיטה א-
הריטב"א (תענית יד) הביא תירוץ בשם התוספות (אבל הוא עצמו הסכים לתירוצי הרמב"ן והרשב"א לקמן) שהתקיעה היא בחצוצרות ומה שאמרו בגמרא תענית שופרות הוא לאו דוקא אלא הכוונה לחצוצרות.

הרמב"ם (תעניות א,ד) לגבי תענית כתב "ומריעין בחצוצרות בלבד, ואם היו במקדש מריעין בחצוצרות ובשופר" מפורש יוצא מדבריו שבבית המקדש תוקעים בחצוצרות ושופר ואילו בגבולין תוקעים רק בחצוצרות. וכתב המ"מ (שם) שכנראה הרמב"ם סובר שמה שאמרו בגמרא תענית שיש שופרות בתעניות הוא לאו דוקא אלא הכוונה לחצוצרות. (היינו כעין התוספות לעיל). ויש להעיר שתקיעה זו בחצוצרות בגבולין לפי הרמב"ם אינה על סדר הברכות בחזרת התפילה אלא בסוף התפילה כאמור בפ"ד ה"יד , והתקיעה על סדר הברכות הייתה רק במקדש ולא בגבולין. כפי שיוצא מדבריו בפ"ד ה"יד וה"יז וכ"כ המ"מ פ"ד ה"ה.

גם הרז"ה (מאור הקטן ר"ה ו.) כתב שלפי המשנה והברייתא בראש השנה צריך לתקוע אפילו בגבולין בחצוצרות (אלא שלא הסביר את הגמרא בתענית).

שיטה ב-
הראב"ד (הובא בר"ן (שם) ומ"מ (תעניות א,ד) תירץ שיש שני סוגי תקיעות בתענית- אחת בתוך חזרת התפילה בתוספת הברכות המיוחדות ובזה תוקעים בחצוצרות ותקיעה אחרת בסוף התפילה ששם תוקעים רק בשופרות.

שיטה ג-
הרמב"ן (מלחמת ה' ר"ה ו.) פירש שמה שאמרו בברייתא בראש השנה שבגבולין יש רק חצוצרות היינו בשעת מלחמה שכל ישראל תלויין בדבר והוא אסיפה של כל ישראל אבל בתעניות שהם על צרות אחרות תוקעים רק בשופר וזה הוא מה שאמרו במסכת תענית. ובר"ן (ר"ה ו.) כשהביא תירוץ זה הוסיף להסביר שבתענית בבית המקדש מצוות היום בחצוצרות כי גם שם נחשב כמעמד כל ישראל. (ובזה מוסברת המשנה בראש השנה)

שיטה ד-
הרשב"א (ר"ה כז.) תירץ שבגבולין אפשר לתקוע בחצוצרות או בשופר ורק אין לתקוע בשניהם יחד וזהו כוונת הברייתא שמקום שיש חצוצרות אין שופר היינו שלא יתקעו בשניהם יחד אבל יכולים לבחור לתקוע בזה או בזה.

שיטה ה-
במאירי (ר"ה כז. וכן בתענית יד.) הביא תירוץ נוסף - בזמן שהמקדש קיים תוקעים בחצוצרות בזמן שאין המקדש קיים תוקעים בשופרות . ונראה שכך גם דעת החינוך (מצוה שפד) שכתב לגבי מצוה זו "ונוהגת מצוה זו בזמן הבית, בכהנים שעליהם המצוה לתקוע בחצוצרות" משמע שבזמן שאין בית לא קיימת מצוה זו וממילא התקיעות שמצאנו במשנה הם מדרבנן ויתכן ומשום כך תוקעים בתעניות בשופר ולא בחצוצרות (וראה לקמן בדברי ערוך השלחן).

להלכה -
בטור ושולחן ערוך לגבי תעניות הגשמים הוזכרו התקיעות על סדר הברכות של חזרת התפילה המיוחדת לתענית של גשמים וכתבו שתוקעים בשופר – כך בסימן תקעה,ד . (ויוצא שלשיטתם התקיעות הם בתוך התפילה גם בגבולין ולא לאחריה כשיטת הרמב"ם) ולגבי שאר תעניות על שאר צרות - "כגון שצרין על עיירות ישראל" (לשון הטור) ובלשון השו"ע – "כגון כותים שבאו לערוך מלחמה עם ישראל"- כתבו הטור ושו"ע (תקעו) שמתריעין בהם. אלא שלכאורה לא כתב בפירוש במה מתריעין , אבל בסימן תקעט כתב הטור "כל יום ויום מז' תעניות האחרונות או שאר תעניות שמתריעין בהם עושין כסדר הזה" ושם פירט את סדר הברכות והתקיעות. ומשמע שסובר שגם בשאר תעניות תוקעים בשופר כפי שסובר שבתעניות הגשמים תוקעים בשופר.[1].

לפי האמור יש לתקוע בשעת צרה בשופרות.

הדין היום -
המ"א בסי' תקעו תמה מדוע אין נוהגים כן לתקוע בשעת צרה (היינו שלא תוקעים לא בחצוצרות ולא בשופר), המ"ב שם כתב ע"פ אחרונים – "ויש שכתבו דאפשר דאף בא"י דוקא כשהיה תחת רשותינו ואפשר עוד דדוקא כשהגזרה הוא על רוב ישראל אז מ"ע לתקוע אבל בלא"ה לא" לפי הסבר זה כל עוד אין הצרה על רוב עם ישראל לא תוקעים (ואמנם גם לפי הסבר זה יש זמנים שהיה צריך לתקוע).

ערוך השלחן (תקעו סי' ג-ד) הסביר שנוהגים כמו השיטה הסוברת (טור ושו"ע לעיל) שהתקיעות היו רק בתוך חזרת התפילה גם בגבולין ומוסיף לחדש שחובת התקיעה שלא בזמן הבית היא רק מדרבנן , (וכאמור לעיל יש לזה סיוע מדברי החינוך והמאירי) וסובר שכאשר אין את סדר חזרת התפילה כמו שהייתה בזמנם מתבטלות התקיעות. וכיון שהיום לא נוהגים בסדר חזרת התפילה עם תוספת הברכות ממילא גם אין תוקעים[2].

יש להעיר שגם היום יש התוקעים בחצוצרות ושופרות (לא בבת אחת) בתפילה הנערכת בכותל. ונדמה שהנהגה זו נכונה ודאי ע"פ שיטת הרמב"ם שתוקעים בחצוצרות בכל מקום , ויתכן גם על פי שיטת הרשב"א (שכתב שניתן לתקוע באחד מהם ויתכן שאם לא תוקעים בשניהם בו זמנית אפשר לתקוע בשניהם זה אחר זה) אבל לכאורה לפי שאר השיטות אין ענין לתקוע בחצוצרות מחוץ להר הבית.

לסיכום – לפי השיטה שנפסקה להלכה היה מקום לתקוע בשופרות (ולא בחצוצרות) בשעת צרה, אבל למעשה לא נוהגים כן כנראה משום שגם לא נוהגים בחזרת התפילה המיוחדת לתעניות.

[1] ואע"פ שבשו"ע בסי' תקעט כתב את הסדר שעושים בתעניות על הגשמים והשמיט את לשון הטור שעושים כסדר הזה גם בשאר תעניות ולכאורה היה מקום לדון שאע"פ שלגבי תעניות גשמים כתב השו"ע בפירוש שתוקעים בשופרות מ"מ לגבי תעניות אחרות אולי יש לתקוע לא בשופרות אלא בחצוצרות. אמנם נראה שאין לומר כן כי לא מצאנו שיטה כזו לחלק בין גשמים לשאר צרות אלא רק בין מלחמה שקשורה לכל ישראל ובין שאר צרות מקומיות ולכן יותר נראה שהשו"ע ע"פ הטור פסק כפי שאמרו הגאונים שנוהגים לתקוע בשופרות ולא בחצוצרות. וגם המ"א תקעו הביא את שיטת הרמב"ם ושהמ"מ כתב שהמחוור כרשב"א שאפשר גם בשופרות וכן הביא המ"ב שם (ולפי האמור לעיל כך הכריעו הטור ושו"ע).

[2] אכן יש להבין מדוע לא נוהגים בסדר התפילה היום. ואע"פ שלענין גזירת תענית אין סמכות לגזור תענית חמורה שמתחילה מבערב כי אין תענית ציבור בבבל כמו שנפסק בתקעה,י , מ"מ לענין הברכות וסדר התפילה אין חילוק בין א"י לבבל כמפורש בר"ן (תענית ה) וכן משמע ברמב"ם ובשו"ע שהביאו (תקעה סוף סעיף ט) שעצם סדר התעניות הוא גם בחו"ל אלא שאינם מבערב, ומשמע שגם סדר התפילות נוהג בהם. וכן כתב בפשיטות בברכי יוסף תקעה שאע"פ שנוטה לומר שצריך סמוכים כדי לגזור בא"י את התעניות החמורות מ"מ כתב שהטור והשו"ע הביאו כל סדר הברכות כי הם נוהגים גם בחו"ל גם כאשר אין סמכות לגזור תענית. ובשו"ת נוב"י (סי' לא) לגבי תעניות גשמים בחו"ל כתב "מעולם לא שמענו לעשות סדר י"ג תעניות אלא דרכנו להתרצות בתחנונים ובסליחות ובקשות וגוזרין ג"כ תענית א' או ב' לפי הצורך אבל סדר המשנה לא שמענו" ושם נתן טעם השייך לגבי תעניות גשמים ועדיין לא ברור מדוע אין נוהגים כן לגבי שאר צרות.

{בברכה: הרב יעקב סבתו}