שאלה:

שלום הרב, במהלך הלחימה בלבנון צה"ל סיפק לנו מנות קרב אמריקאיות, מנות אלו מכינים על ידי הוספת מים קרים לאורז או פסטה. משהו כמו מנה חמה. ובשקית חיצונית מניחים שקית חימום וכשמוסיפים בשקית החיצונית מים קרים הם מתחממים מהשקית חימום על ידי ריאקציה כימית, המים והתבשיל ממש רותחים מהדבר הזה. מה דין מנות אלו בשבת באופן כללי ובלחימה בפרט? תודה רבה!

תשובה:

יש להקל לחמם מזון באופן המתואר בשאלה ובפרט בתנאי צבא ועוד יותר מזה בשעת מלחמה . אמנם מצד דיני הטמנה לפי השו"ע יש לשים דבר המפריד בין החומר הרותח לבין השקית עם האוכל. ובשעת מלחמה יש להקל גם בזה.

בהרחבה-

ראה בתשובה אחרת לגבי עצם השימוש בשקיות חימום מצד דין נולד וראה שם דעות הפוסקים שעכ"פ בצבא יש להקל. https://www.kiryatmoshe.co.il/index2.php?id=4480&lang=HEB
 

אמנם בנידון כאן יש ענינים נוספים מצד בישול ומצד הטמנה -

מצד דין בישול -

בדין זה דנו כמה ממחברי זמננו ונציין לכמה ספרים שעסקו בזה – ספר אוצרות השבת בירורים סי' ו וכן בסוף הספר כמה מכתבים בענין והובא גם בתשובות והנהגות ג,קו, שש"כ החדש פ"א הערה יב הלכה ברורה סי' שיח עמ' קפא (פ"ג סע' עז)  פסקי תשובות הערה 178 שם ציין לכמה ספרים בענין. וחלק תפסו כדבר ברור שאסור משום תולדות חמה.  אולם נראה יותר כדעת המקילים ובפרט בצבא.

בגמרא שבת לט. מפורש שבישול באור או בתולדות האור הוא בישול דאורייתא ובישול בתולדות חמה הוא דרבנן גזרה אטו תולדות האור ובחמה עצמה מותר לבשל.

בפשטות כל בישול שאינו ע"י אש ותולדותיו אינו אסור מן התורה (ולקמן יובא דינו מדרבנן) ולכן בפשטות בישול ע"י חומרים כימים הוא מותר מן התורה לכל הפחות. ואמנם האג"מ (ג,נב) כתב שכל דבר שהדרך לבשל בו יש בו חיוב בישול מן התורה כי דינו כמו כל תולדה של מלאכה ולכן לדעתו בבישול במיקרוגל יש חיוב בישול מן התורה, אבל מ"מ בנידון כאן ודאי שאין דרך בישול בחומרים אלו כי משתמשים בהם רק כשאין מקור חום אחר וגם לא משתמשים לבשל ממש אלא  כדי לחמם אוכל.  (ויש להוסיף שבמנחת שלמה (ח"א סי' יב) חלק על האג"מ וכתב שכל דבר שאינו אש אינו בגדר בישול אפילו אם יהיה הדרך לבשל בו).

יש לברר האם על כל פנים יש כאן איסור דרבנן .

רש"י הסביר שגזרו על תולדות חמה "דמאן דחזי סבר דתולדות האור נינהו"  היינו כאשר אדם מבשל בכלי שהוחם בשמש לא ניכר לרואה שהכלי חם מהשמש ויחשוב שכלי זה הוחם באור וגם אם מחמם בבגד שהוחם בשמש יחשוב שהניחו סמוך למדורה או שחיממו בכלי שהוחם באש. וכעין זה כתב הריטב"א "פירוש דהא לא מינכר ומאן דחזי סבר דתולדות האור נינהו ואתי להחם בתולדות האור",

לפי זה משמע שאם ניכר לכל שצורת החימום אינה קשורה לאש משמע שדינו כמו בישול בחמה עצמה שהוא מותר בשבת.

ואמנם לגבי גג רותח מן החמה שאין בו עפר הובא בגמרא לט. בשם רשב"ג "מגלגלין ביצה על גבי גג רותח", וסובר הרש"ל (שו"ת סי' סא) שדין זה נכון גם להלכה שאסור לבשל בתולדות חמה מ"מ בגג שהוחם בחמה מותר כי אינו מתחלף עם גג שהוחם באש שאינו מצוי (והאריך שם להסביר זאת במהלך הגמרא) . אבל המ"א כתב שאין דברי הרש"ל מוכרחים ושגם הטל אורות חלק עליו ושבירושלמי מפורש שלסוברים שתולדות חמה אסור צ"ל שחכמים חולקים על רשב"ג. ורע"א העיר שמפורש בחידושי הרשב"א שחכמים חולקים על רשב"ג . (וכן מפורש בחידושי הרשב"א שכל הסוגיא בגמרא בדברי רבה ורב יוסף אינה נ"מ להלכה דלא כרש"ל).

אמנם נראה שגם לפי המ"א האיסור הברור הוא בגג שהוחם בחמה שלא מחלקים בין דברים שונים שהוחמו בחמה אם הם דומים לדברים שהוחמו באש, אבל מ"מ עדיין לא מצאנו שלפי המ"א אסור דבר שהוחם שלא מן החמה ושלא שייך בו החלפה עם אש.

והיות וכל איסור תולדות חמה הוא מדרבנן נראה שאין להוסיף על גזרה זו מה שלא מצאנו שאסרו בפירוש כל עוד שאין ראיה לאיסור.

בספר שביתת השבת (מבשל יז) כתב שלבשל בחום שנוצר ע"י חיכוך של עצים או מתכות אסור כמו תולדות חמה וציין למפרש אחד שפירש שהאיסור להטמין ביצה בחול ואבק דרכים הוא כאשר הם התחממו מחיכוך העגלות ואע"פ שהרמב"ם פירש שהתחממו מהשמש מ"מ יודו לדינא לפירוש זה. והנה פירוש זה הוא של התפארת ישראל על המשנה ולא הביא ראיה לפירוש זה. ולכאורה לפי הטעם שכתבו רש"י והריטב"א לעיל אין הכרח לפירוש זה. והיות ופירוש זה הוא לא כפי שפירשו הראשונים וגם אין לו ראיה קשה לומר מן הסתם שיודו לו לדינא כאשר פירוש זה יש בו חידוש גדול להלכה לומר שגזרו על כל מקור חום כל שהוא.

עוד שייך לכאן פירוש המאירי לגבי מה שאמרו בגמרא שאין לגלגל ביצה על גבי סיד רותח- המאירי בתחילה כתב את הפירוש שלכאורה הוא הפשוט יותר שמדובר ב"סיד ...בעוד שהוא רותח מכח האור, אבל אם נצטנן וחזר ונרתח במים שכבהו יש מקילין" אבל המאירי עצמו חלק על אותם יש מקילים וכתב "ואינו כלום שהרי אף משנצטנן מרתיח את מקומו ולא זזה ממנו רתיחה שמכח האור אלא שהיא מתוספת בשעת הכיבוי" ומשמע מדבריו שגם סיד צונן שמרתיח דבר אסור להשתמש בו. ולכאורה ה"ה לכל תגובה כימית. אבל הגרי"ל הלפרין (בתשובה בסוף ספר אוצרות השבת עמ' תכט תל) הוכיח שרש"י תוספות ורמב"ם לא מפרשים כמו המאירי וגם שיש לומר שרק בסיד החמיר המאירי כי חומו המקורי שהיה מהאש נשאר עצור בתוך הסיד אבל חומרים אחרים שיוצרים חום ע"י תערובת מים ואין להם חום קודם אינם דומים סיד גם למאירי.

אמנם בספרי פוסקי דורנו מצאנו שהחמירו בזה שיש בזה עכ"פ איסור דרבנן – כך בשש"כ פ"א הערה יב כתב שאם יש החומר הכימי מחמם לח צונן יש לאסור מדרבנן אמנם אח"כ ציין לספר אוצרות השבת שיש אוסרים ויש מתירים אבל משמע שדעתו נוטה לאסור. בספר הלכה ברורה סימן שיח פ"ג סי' עז (עמ' קפא) כתב שיש להחמיר שלא לחמם בשבת ע"י חומר כימי ושם השווה זאת לאיסור להכשיר אוכל לאכילה ע"י מליחה. (ועוד דן שם אם דומה לחימום בסיד וראה לעיל). גם בספר תשובות והנהגות ג,קו משמע שנוטה להחמיר לענין דרבנן ורק דן להתיר בדבר שכבר מבושל וגם בזה חושש לפריצת גדר שלא ידעו לחלק עיי"ש.

ובספר אוצרות השבת בירורי הלכה סי' ו בסיכום הדברים עמ' רנב כתב שדין זה תלוי במחלוקת המ"א והרש"ל הנ"ל שלפי המ"א יש לאסור ואילו לפי הרש"ל יש להתיר כיון שלא יבואו להחליף עם תולדות האור ובסוף הספר הביא מספר תשובות של פוסקים ושם בתשובת הגרל"י הלפרין (עמ' תל) שבאופן עקרוני סובר שאין כאן איסור תולדות חמה והוסיף שעוד יותר קל כאשר רק מחמם דברים שכבר מבושלים ובפרט אם הם יבשים.

ונראה שודאי בצבא יש על מה לסמוך להקל ולומר שאין כאן איסור בישול בתולדות חמה כיון שאין למחמירים ראיה ברורה לאסור.

מצד הטמנה בדבר המוסיף הבל-

בספר אוצרות השבת הנ"ל דן מצד הטמנה במקצת בדבר המוסיף הבל והזכיר בהקשר זה את מחלוקת השו"ע והרמ"א לגבי קדרה הנוגעת בגחלים שתחתיה שלפי השו"ע אסור מדין הטמנה ואילו  לפי הרמ"א מותר כל עוד שאינה מכוסה מלמעלה ויש לדון לדעת הרמ"א באם מכוסה בדפנות אם אסור או מותר ואין כאן מקומו. ועכ"פ לפי השו"ע ודאי אסור שהקדרה תיגע בדבר המוסיף הבל . וגם בנידון כאן שהשקית הפנימית נוגעת ומונחת על החומר המוסיף הבל יש בזה הטמנה בדבר המוסיף הבל לשיטת השו"ע. וממילא לשיטת השו"ע צריך לשים דבר המפסיק בין החומר הרותח לבין השקית הפנימית.

ונראה שלהולכים בשיטת השו"ע צריכים להשתדל שהשקית הפנימית לא תגע בחומר הפנימי ואם אין אפשרות אחרת יתן את השקית שלו למי שהולך בדעת הרמ"א שיחמם עבורו. ואם הוא  שעת מלחמה יש להקל לחמם בכל אופן מצד שיש לומר שבמלחמה הוא צורך חיוני לחוזק החייל ובפרט שלפי הרמ"א הדבר מותר.

 {בברכה: הרב יעקב סבתו}