שאלה:

מה הדין אם יש אזעקה כשאני בתפילת 18, לאן עלי לחזור בתפילה אחרי 10 דקות בממ"ד?

תשובה:

שהה כדי לגמור את כולה, אם הפסיק בדיבור – חוזר לראש. הפסיק בשתיקה – לגרע"י, מ"ב – חוזר לראש ואילו לכה"ח ולפוסקים כאיש מצליח – חוזר למקום שפסק. אם הפסיק פחות, כגון בישיבה שרצים למקלט ואפשר להמשיך שם להתפלל, אז אם שהה רק כדי לגמור את אותה ברכה – חוזר רק למקום שפסק. ואם שהה יותר מכך, אך לא כדי לגמור כולה – ספרדים בנמצא בברכות אמצעיות חוזר לתחילת הברכה, ואם פסק בג' ראשונות חוזר לראש, ואם באחרונות חוזר לרצה כשסיים את הברכה, אבל אם הפסיק באמצע הברכה אינו חוזר אלא לתחילת אותה הברכה. אשכנזים – למקום שפסק בכל מקום שנמצא.

בהרחבה:
שו"ע (קד,ה) - בכל מקום שפוסק (מ"ב – אפילו בסוף התפילה, משערינן מתחילת התפילה ועד סופה) אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, ואם לאו חוזר לתחלת הברכה שפסק בה, ואם פסק בג' ראשונות חוזר לראש, ואם באחרונות חוזר לרצה(היינו בשהה לגמור אותה ברכה, אך בשהה לגמור כולה – חוזר לראש):
נחלקו האחרונים האם גם בשתיקה יש משום הפסק – דעת מ"ב, ילקו"י(סעיף ו) – גם בהפסיק בשתיקה חשיב הפסק שחוזר לראש, אך כה"ח(אות כח,ל ובסימן צ אות קמט) והגהות איש מצליח(שבסוף ספר מ"ב) סוברים שאין בשתיקה משום הפסק.
שורש מחלוקתם בדברי שוע צ,כז גבי תינוק שהשתין בבהכ"ס בשעה שהציבור בתפילה שצריך לשתוק עד שיביאו מים להטיל על המי רגלים ובב"י שם ובבדק הבית, שכתב שאפילו שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש, ולכן יש מביאים לחלק בין שהיה בשתיקה לשהיה בדיבור, ואת סימן קד הסבירו בשהיה בדיבור, אך בשתיקה יחזור למקום שפסק. אך הגרע"י בהליכות עולם(ח"א קסו) כתב דטעות סופר יש בבדק הבית, ולעולם גם שהיה בשתיקה חשיב הפסק.
עוד נחלקו הראשונים האם יש חילוק בין שהה מחמת אונס לשלא מחמת אונס – דעת הרי"ף והרמב"ם שאין חילוק ואם שהה כדי לגמור את כולה – חוזר לראש וכך פסק שו"ע. דעת תוס' ורא"ש לחלק כמו בק"ש, שרק אם שהה מחמת אונס חוזר לראש וכך פסק הרמ"א, אלא שנחלקו מהו אונס – דעת הב"ח דווקא גברא דחויא שלא ראוי להתפלל, כגון שהיו מי רגלים שותתין על ברכיו או שהיה במקום טינוף(המקום לא ראוי), אך דעת הט"ז שזה גם מי שבא כנגדו קרון או שור או עקרב או שפסק מחמת ליסטים וכדומה (וכן הדין באזעקה – ספר אישי ישראל) שבק"ש(סימן ס"ה) לא חשיב אונס, והביא המ"ב את הכרעת המג"א ועוד – שבתפילה בשונה מק"ש, הכל חשיב אונס שחוזר לראש, כיוון שיש ראשונים שגם בלי אונס חוזר לראש. וכך פסק גם בבא"ח(משפטים ח). דעה שלישית היא דעת רבנו יונה – שאפילו שהה לגמור את כולה חוזר למקום שפסק ואין חילוק האם זה מחמת אונס.
לרוב כשנמצאים בישיבה המציאות היא שכולם עוברים למקלט, כך שאפשר להמשיך שם להתפלל, ואז השהיה פחותה מלגמור את כולה.
בשו"ע לעיל – בכל מקום שפוסק אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, ואם לאו חוזר לתחלת הברכה שפסק בה, ואם פסק בג' ראשונות חוזר לראש, ואם באחרונות חוזר לרצה(היינו בשהה לגמור אותה ברכה, אך בשהה לגמור כולה – חוזר לראש):
מ"ב ס"ק יז ד"ה ואם לאו – ואם שהה רק כדי לגמור את אותה ברכה – חוזר רק למקום שפסק, וכן בהלכה ברורה.
מ"ב ס"ק י"ט הביא שהמגן גיבורים חולק על שו"ע וסובר כשלא שהה לגמור את כולה – חוזר למקום שפסק וכן הגר"א, וכן פסק בפסקי תשובות(ס"ק י"א). הלכה ברורה – כפסק שו"ע.
בביאור הלכה ד"ה ואם לאו – מביא מחלוקת האם זה דווקא כשההפסק היה ע"י דיבור, אך אם היה בשתיקה חוזר למקום שפסק ונשאר בצ"ע. הלכה ברורה – לא חילק.
לגבי פסק בג' ראשונות שחוזר לראש, הסביר מ"ב כיוון ששלושתן חשיב ברכה אחת, מ"מ גם כאן דעת המגן גבורים והגר"א שיחזור למקום שפסק וכן בפסקי תשובות.
מ"ב ד"ה חוזר לראש הביא דברי החיי אדם, שזה דווקא כשסיים את הברכה, אבל אם הפסיק באמצע הברכה אינו חוזר אלא לתחילת אותה הברכה. והביאו כה"ח והלכה ברורה.
{בברכה: הרב יהורם לוי}