שאלה:

האם אפשר לאפות אוכל פרווה בתנור בשרי כשלאחר כך יתווסף למאכל הפרווה חלב?

תשובה:

אם התבנית הייתה בשרית "בת יומה" - הספרדים נחלקו בכך - לפוסקים כגרע"י מותר לכתחילה לערב הפרווה בחלב, אפילו אם היה התנור בשרי "בן יומו". לפוסקים ככה"ח מותר לערבו בחלב רק אם לא הייתה דעתו על כך מלכתחילה, ולפי האשכנזים – כיוון שהתבנית "בת יומה" אסור לאוכלו בחלב, אא"כ כבר נתן את הגבינה, שאז מותר בדיעבד. ולרובם אפילו אם התבנית הייתה "לא בת יומה" אסור ורק אם לא הייתה דעתו על כך מלכתחילה מותר לערבו, ולפוסקים כהגר"א – מותר אם התבנית הייתה "אינה בת יומה".

כאשר משתמש בתבנית חד פעמית, אם יהיה לכל הפחות אחד מהדברים דלהלן: 1) תנור אינו בן יומו.  2) מאכל יבש, כמו חלות.  3) מאכל מכוסה – אם התנור בשרי, מותר לאכול המאכל פרווה עם חלב.

מ"מ אם התנור היה מלוכלך ולא היה שישים והיה מאכל שיש בו נוזלים כך שיש זיעה ממש - יש בזה חשש לכו"ע, ואמנם לענין דיעבד כגון שכבר התערב עם גבינה יש לסמוך על כך שהזיעה לא אוסרת כי היא נשרפת או שהתנור גדול וכן להקל מדין נ"ט בר נ"ט, אבל כאן לפני שהתערב הוא בגדר לכתחילה ואסור במקרה כזה לערבו עם גבינה.

בהרחבה:

הגמרא בחולין דף קיא ע"ב - איתמר דגים שעלו בקערה - רב אמר אסור לאכלן בכותח, ושמואל אמר מותר לאכלן בכותח. רב אמר אסור - נותן טעם הוא, ושמואל אמר מותר נותן טעם בר נ''ט הוא... אמר חזקיה משום אביי הלכתא דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח...

נפסק כשמואל שדגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח.

נחלקו הראשונים באיזה מקרה הגמרא מדברת: 

• תוס' בשם ריב"ן - הכוונה לדגים רותחים שנתנום לקערה בשרית צוננת, אך אם נתבשלו בקדרה בשרית – אסורים בחלב משום שטעם הבישול חזק יותר מטעם ללא בישול אלא ע"י חום.


• רמב"ם, רשב"א, ר"ן – אף אם נתבשלו או נצלו בקדרה בשרית מותרים.


• ספר התרומה, רא"ש – דווקא בנתבשלו שהוא טעם שלישי, אך בנצלו שהוא טעם שני אסור.

שו"ע ורמ"א ס' צ"ה סע' א' – ב' פסקו כדעה שניה, אלא שהרמ"א חושש לכתחילה לדעה הראשונה ורק אם כבר עירבוהו בחלב מותר.

 ע"פ זה פרוש הגמרא – דגים(או כל מאכל סתמי) שנתבשלו או שנצלו בקדירה של בשר בת יומה(שבישלו בה בשר ב – 24 שעות שקדמו לכך), מותר לאוכלם בכותח(בחלב), משום שהטעם הנבלע במאכל נחשב "נותן טעם בר נותן טעם", דהיינו, הטעם שבתבשיל הפרווה אינו טעם ראשון אלא טעם שני, בנו של הטעם הראשון.

שו"ע א' -  דָּגִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ אוֹ שֶׁנִּצְלוּ בִּקְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר רְחוּצָה יָפֶה, שֶׁאֵין שׁוּם שֻׁמָּן דָּבוּק בָּהּ, מֻתָּר לְאָכְלָם בְּכוּתָח, מִשּׁוּם דְּהָוֵי נוֹתֵן טַעַם בַּר נוֹתֵן טַעַם דְּהֶתֵּרָא...

שו"ע ב' - בֵּיצָה שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה בְּמַיִם בִּקְדֵרָה חוֹלֶבֶת, מֻתָּר לָתֵת אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הַתַּרְנְגֹלֶת אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה. הגה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין בִּצְלִיָּה וּבִשּׁוּל לֶאֱסֹר נוֹתֵן טַעַם בַּר נוֹתֵן טַעַם. (ריב''ן בְּשֵׁם רַשִׁ''י וּבְאָרֹךְ כְּלָל ל''ד הֵבִיא הַמָּרְדְּכַי וְאוֹר זָרוּעַ) . וְהַמִּנְהָג לֶאֱסֹר לְכַתְּחִלָּה, וּבְדִיעֲבַד מֻתָּר (ו) בְּכָל עִנְיָן (אָרֹךְ) . וְדַוְקָא לֶאֱכֹל עִם חָלָב וְהַבָּשָׂר עַצְמוֹ, אֲבָל לִתְּנָן בַּכְּלִי שֶׁלָּהֶם, מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה (בְּהַגָּהוֹת אִסוּר וְהֶתֵּר הָאָרֹךְ), וְכֵן נָהֲגוּ. וְכֵן אִם לֹא נִתְבַּשְּׁלוּ אוֹ נִצְלוּ תְּחִלָּה, רַק עָלוּ בִּכְלִי שֶׁל בָּשָׂר, מֻתָּר לְאָכְלָן עִם חָלָב עַצְמוֹ. וְכֵן לְהֶפֶךְ (סְבָרַת עַצְמוֹ) . וְכֵן אִם הָיָה הַכְּלִי שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ אוֹ נִצְלוּ בּוֹ לִפְגָם, שֶׁלֹּא הָיָה בֶּן יוֹמוֹ, נוֹהֲגִין הֶתֵּר לְכַתְּחִלָּה לְאָכְלוֹ עִם הַמִּין הַשֵּׁנִי (שָׁם בְּאָרֹךְ) . וְכָל זֶה כְּשֶׁהַמַּאֲכָל אֵינוֹ דָּבָר חָרִיף, אֲבָל אִם הָיָה דָּבָר חָרִיף, כְּגוֹן שֶׁבִּשְּׁלוּ דְּבָרִים חֲרִיפִים בִּכְלִי שֶׁל בָּשָׂר, אֲפִלּוּ אֵינוֹ בֶּן יוֹמוֹ, אוֹ שֶׁדָּכוּ תַּבְלִין בְּמָדוֹךְ שֶׁל בָּשָׂר, אִם נְתָנוֹ בְּחָלָב, אוֹסֵר אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד עַד דְּאִיכָּא ס' נֶגֶד הַבָּשָׂר הַבָּלוּעַ בָּהֶם (בְּאָרֹךְ כְּלָל כ''ד וְכֵן מַשְׁמָע בִּתְשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א סִימָן תמ''ט וּב''י סי' צ''ו בְּשֵׁם סה''ת וְהַגָּהות ש''ד סִימָן ס''ב בְּשֵׁם מהר''ש וְאָגוּר בְּשֵׁם מָרְדְּכַי) . וּמִכָּל מָקוֹם לֹא מִקְרֵי מַאֲכָל דָּבָר חָרִיף מִשּׁוּם מְעַט תַּבְלִין שֶׁבּוֹ, רַק אִם כֻּלּוֹ הוּא דָּבָר חָרִיף. וְרֻבּוֹ כְּכֻלּוֹ וְע''ל סִימָן צ''ו.

נחלקו האחרונים בפסיקת  השו"ע לאור דבריו בב"י בבדק הבית שם כתב שלכתחילה מותר לבשל בכלי של חלב דבר שרוצה לאכול עם בשר(וכן להפך) ודחה דברי רבנו ירוחם שהחמיר בלכתחילה והתיר רק בדיעבד כשנתבשל. וכתב כה"ח(ועוד אחרונים) דהשו"ע חזר בו ממ"ש בבדק הבית וחשש לדברי האוסרים, שהרי כתב בשו"ע לשון של דיעבד – "דגים שעלו" – היינו כבר עלו ואז במקרה זה מתיר לערבו בחלב(היינו ההיתר זה דווקא שלא חשב מהתחלה לערבו בחלב), אך דעת הגרע"י(הליכות עולם פ' קרח סי"א, ועוד אחרונים) ששו"ע מתיר לכתחילה ויש לומר שתפס לשון הגמרא והפוסקים כדרכו.

ומנהג האשכנזים לאסור לכתחילה אם נתבשל או נצלה בקדרה בשרית בת יומה לאוכלן עם חלב ובדיעבד שכבר נתן גבינה – מותר לאוכלו.

ואם הקדירה הבשרית אינה בת יומה – דעת השו"ע להתיר אף לכתחילה לערבו בחלב. 
ונחלקו האחרונים בפסיקת הרמ"א בס' ב' מה התיר לכתחילה: רובם – דווקא שכבר נתבשל, אבל לכתחילה אסור לבשל כדי לאוכלו בחלב(חכמת אדם כלל מח,ב וכן דבר משה ס' ט'), מ"מ יש מקילין בזה אף לכתחילה לערבו(הגר"א).

ולגבי השאלה הנשאלת, דין תבנית בשרית כדין קדרה בשרית, מ"מ יש לדון עדיין לגבי התנור, שהרי הוא בשרי, מ"מ לא עליו אני מניח את המאכל הפרוה, ולכן דין הנ"ט בר נ"ט כאן שמא הוא יותר קל, מצד שני בתנור יש דין "זיעה", היינו אדים שהתעבו, ומבואר שהזיעה אוסרת במקרים מסוימים, כגון זיעה שמתעבה על מכסה הסיר, זיעה זו תאסור אם אניח את המכסה על סיר מהמין השני, גם בנידון דידן התנור הפך להיות בשרי, בשל הזיעה שנספגה בדפנות התנור, וברור שמאכל עם נוזל גורם ליותר אדים מאשר מאכל יבש, ויש לדון האם כשהכנתי מאכל פרווה, אפילו בתבנית פרווה, האם יש לחשוש לאדים שנבלעו בדפנות התנור, שיכנסו למאכל הפרווה, היינו דין "זיעה מחמת זיעה".

הגרע"י ביבי"א יו"ד ח"ה סימן ז' באות ג', דן האם מותר לאפות בורקס גבינה, אחרי שצלו בתנור בשר. הרב מוכיח שיש דין זיעה מחמת זיעה, לכן סובר שיש  להחמיר לכתחילה לא לבשל בתנור תבשיל לח אפילו אחר מעת לעת, שכן הבשר הצלוי ייצר התרבות גדולה של אדים, ורק באוכלין כבורקס, יש לצרף דעת הסוברים שאין דין זיעה באוכלים, ומותר אחרי מעת לעת ובאופן שהסיק את התנור 20 דקות לפני האפיה, כדי שיסלק את הזיעה המועטת שנשארה, וסיים שהנוהגים להקל "באוכלים" גם בתוך מעת לעת – אין למחות בידם, שיש להם על מה שיסמוכו.

האגרות משה(חיו"ד ס,ס נט) הקל יותר, וסובר שבאפיה אין לחוש לזיעה, אל דווקא בדבר לח, והוסיף שנראה שאם יש אש למעלה – אין לחוש לזיעה אף בדבר לח, שהזיעה נשרפת קודם שתגיע לתנור.  

בספר "פסקים תשובות" סימן צ"ב בהערה 264 הביא בדין "זיעה" מחלוקת גדולי דורות בתנורי זמננו, שהאש לא בתוך התנור, האם מועיל ליבון מבחוץ בכלי מתכת, ולכן פוסק שלכתחילה אין להשתמש באותו תנור לבשר וחלב בזה אחר זה, אא"כ במאכל יבש ושיהיה מכוסה מכל צדדיו, ובתנור "שאינו בן יומו" יש להקל אפילו במאכל שיש בו רוטב אם הוא מכוסה או במאכל יבש אפילו הוא מגולה. בסימן צ"ה אות י"א - התיר לאפות מאכל פרווה בתנור בשרי אף כשבדעתו לאוכלו עם חלב, כאשר משתמש בתבנית מאותו מין שעתיד לאכול או בתבנית חד פעמית, בתנאי שיהיה לכל הפחות אחד מהדברים דלהלן: 1) תנור אינו בן יומו.  2) מאכל יבש, כמו חלות.  3) מאכל מכוסה.
בהערה 90 הסביר דבריו, שכן יש המקילים בכל ענין ומאידך יש המחמירים במאכל יבש בתנור בן יומו, ויסוד הדברים כיוון שכל דין "זיעה" בתנורי זמננו שנוי במחלוקת, לגבי נ"ט בר נ"ט יש להקל בהצטרף עוד צד נוסף לקולא, לכן בתנור שאינו בן יומו יש להקל, כי דין נ"ט בר נ"ט הוא חומרא ומקילים בו בעת הצורך, כמו כן מאכל יבש בסתמא אין חוששים לזיעה וכן זיעה ממאכל מכוסה אינה אוסרת.
בהמשך פסק שהרוצה לבשל בתנור "בן יומו" מאכל מגולה עם רוטב, יכשיר התנור קודם האפיה ע"י הפעלתו בחום מרבי למשך חצי שעה, מ"מ בדיעבד גם כשלא הכשיר ונתערב המאכל פרווה עם המין השני – יש להתיר כדין נ"ט בר נ"ט.

מ"מ גם אם אין שישים והיה מאכל שיש בו נוזלים כך שיש זיעה ממש, יש בזה חשש לכו"ע, ואמנם לענין דיעבד כגון שכבר התערב עם גבינה יש לסמוך על כך שהזיעה לא אוסרת כי היא נשרפת או שהתנור גדול, אבל כאן לפני שהתערב הוא בגדר לכתחילה ואסור במקרה כזה לערבו עם גבינה.

בספר כושרות(עמוד 402)  נתנו עצה כדי שיהיה מותר לכולם, את התנור יחממו תחילה לחום המרבי למשך כרבע שעה, מ"מ לאשכנזים צריכה להיות התבנית פרווה ולספרדים הפוסקים ככה"ח ישתמשו בתבנית שאינה בת יומה. ואם יש רק תבנית בשרית או חלבית אפשר לפי כולם לעשות לה ליבון קל ע"י שמכניסים אותה לתנור בחום מירבי למשך חצי שעה. 

{בברכה: הרב יורם לוי}