שאלה:

האם אני יכול לצאת לטיול למרות שאני יודע שלא אוכל להדליק נרות בטיול? ומה הדין אם אני יודע שלא אוכל גם לראות בכלל חנוכיה בטיול?

תשובה:

ישנם הסוברים כי הדלקת נרות חנוכה תלויה בבית (או בהדלקה בסמוך לו), ורק שם ניתן להדליק. כלומר הוי חובת הבית, והכי דעת התוספות (סוכה מו א ד"ה הרואה), והכל בו (מד), וכן משמע מהרמב"ם (חנוכה ד א). וכן הוכיח הפני יהושע (שבת כא) דנר חנוכה הוי חובת הבית מכך דלא מצינו שכל אחד ואחד צריך להדליק לכתחילה כפי שמצינו בשאר המצוות, כיוון דהוי חיוב על הבית. וכן העלה גם החכם צבי (הוספות יג). וכן העלה דהוי חיוב על הבית גם בשו"ת מנחת שלמה (ב נא) {אולם שם הוא כותב שזה גם משום חובת גברא..}.
מטעם זה דהעיקר הוא הבית, איתא ברש"י (שבת כג א ד"ה הרואה) כי הנמצא בספינה אינו מדליק. וכן נקטו אחרונים רבים כמובא בספר מקראי קודש לגרצ"פ פראנק (בהערות הררי קדש סי' יח ציון 3) וכן העלה בחזון עובדיה (חנוכה עמוד קנו) דחיילים הישנים בשדה ידליקו בלי ברכה כיוון שאין להם גדר בית. וכן סובר גם בעל שו"ת אגרות משה (יורה דעה ג, יד אות ה) דאזלינן בתר הבית. וכן משמע משולחן ערוך וכן מנהג ספרד.

אלא דיש הסוברים כי מצוות נר חנוכה הוי חובת גברא. וכן נראה מהמרדכי (פרק במה מדליקין דין רסז), מחזור ויטרי (סו"ס רלז), סידור רש"י (סי' שיז), ספר פרדס הגדול (קצט), ראבי"ה (תתמג), אור זרוע (ב, שכה), שבלי הלקט (קפה).
עפי"ז מובן היטב מה שפסק בשו"ת ציץ אליעזר (טו כט) כי ניתן להדליק גם בלא בית כלל. ודבריו מיירי לגבי מטיילים, ובתוך דבריו כתב "מובן דדעתי נוטה בנדון שאלתנו שמחויבים להדליק נ"ח גם כשישנים תחת כיפת השמים". וכן פרשו דעת הרמ"א (תרעא, ג) שחיוב ההדלקה על כל בני הבית משום שחיוב ההדלקה הוא על הגברא (שו"ת להורות נתן יב, מו).
אולם באופן פשוט גם הרמ"א מסכים בעיקר הדין לשולחן ערוך וכשאין באפשרותו להדליק הוא יכול לכון לצאת יד"ח מהוריו שמדליקים עליו בביתו שהרי אמנם לפי מנהג הרמ"א כל אחד מברך לעצמו אבל כל זה הוא מצד הידור כפי שמוכח בשו"ת תרומת הדשן (קא), ושו"ת מהרי"ל (קמה), והרש"ל (פה). וממילא מעיקר הדין ודאי גם לפי מנהג הרמ"א אפשר לצאת בנרו של בעל הבית. ומה שמדליקים ומברכים כל אחד לעצמו הוא, או משום שמכוונים שלא לצאת בהדלקת בעל הבית (כפי שהסביר הפמ"ג (א"א תרעד), וכן משמע קצת בשו"ת מהרי"ל (סי' קפה)), או משום שכך הייתה תקנת המהדרין (שכך צ"ל בשיטת הרש"ל (סי' פה) שלא התיר לבעל לכוון שלא לצאת, ומ"מ כתב שמדליקים לעצמם משום מהדרין וכן משמע משפת אמת (שבת כא:) שכך היא מצוות ההידור) ואמנם המהרי"ל הנ"ל ומהר"י וייל המובאים בדרכי משה (תרעז) כתבו שלפי המנהג, אכסנאי לא ישתתף אלא ידליק לעצמו משום חשד (שכיון שרגילים שכולם מדליקים אם לא ידליק יחשדו בו ולא ידעו שיוצא בנר של אחרים) ממילא גם בטיול צריך להדליק לצאת מן החשד. אבל מ"מ ידליק בלא ברכה לחשוש לדעות שאין חיוב נר בלא בית.

העולא לדינא: היוצאים לטיול ולנים בשטח פתוח: ספרדים, פשיטא שיסמכו על הדלקת אביהם. אשכנזים, ישתדלו להדליק נר בלא ברכה כי בלא בית יש מחלוקת גדולה, האגרו"מ והגרשז"א לא - יברך, ולציץ אליעזר - יברך. ואפילו אהל אינו מועיל לענין זה לדעת המחמירים, וממילא מחשש ברכה לבטלה לא יברכו ויכוונו שאם הם פטורים מהדלקה כאן הם מכוונים לצאת בהדלקת הוריהם. ומ"מ ידליקו לצאת מחשד. אולם יש להדגיש כי גם המתירים להדליק נרות חנוכה בשטח, כל ההיתר הינו במקום שאין רוח ולא יכבו הנרות. אולם אם אין באפשרותם להדליק או לראות מסתבר שלא יוכל להפקיע עצמו מחיוב המצווה ולכן יכון לכך שיהיה לו אפשרות להדליק או עכ"פ לצאת יד"ח מהוריו.
{בברכה: משה כהן}