שאלה:

שלום וברכה. מצינו שגם במאכלים הפשוטים ביותר נכללים בגדר עולה על שולחן מלכים (כגון חביתה, פלאפל וכדומה). אם כן איזה מאכלים הינם בגדר 'לא' עולה על שולחן מלכים? וכן מה הגדר 'עולה על שולחן מלכים' באמת אומר (כי פלאפל זה מאכל פשוט ודאי ולא מאכל מלכים)? תודה רבה

תשובה:

בס"ד

שאלה: מצינו שגם במאכלים הפשוטים ביותר נכללים בגדר עולה על שולחן מלכים (כגון חביתה, פלאפל וכדומה). אם כן איזה מאכלים הינם בגדר 'לא' עולה על שולחן מלכים? וכן מה הגדר 'עולה על שולחן מלכים' באמת אומר (כי פלאפל זה מאכל פשוט ודאי ולא מאכל מלכים)?

מסקנה: הגדר משתנה לפי המקום והזמן, האם הוא נחשב "חשוב" ביימנו. ישנם הרבה מאכלים ששנויים במחלוקת (כגון הפלאפל, דגני בוקר), שראוי לשאול כל דבר לגופו, מה פוסק הרב שלך, מ"מ יותר קל לומר מה לא חשוב – מאכל שלא מוגש לפני אדם מכובד, שמסתמא גם לא מוגש במסעדה, כגון סרדינים, פלאפל מאבקת פלאפל, ממתקים, חטיפים, מנה חמה – אין בו בעיה של בישולי עכו"ם.  

בהרחבה: חכמנו אסרו לאכול תבשילין שנתבשלו ע"י גוי, ובמשנה בע"ז (לה:) מנויה גזירה זו בשם שלקות. לא נתבאר בהדיא טעם הגזירה של בישולי עכו"ם.

הרמב"ם (מאכ"א פי"ז הט"ו) ורש"י (במשנה) כתבו שהטעם משום חתנות, שלא יזמנו העכו"ם אצלו בסעודה. כלומר שאוכל עלול ליצור קירבה בין המבשל לסועדים, ובהמשך נלמד, שזה דווקא אוכל חשוב.

אך על הגמרא (לח: ד"ה דרבנן) פירש רש"י טעם הגזירה, שלא יהיה ישראל רגיל אצלו במאכל ובמשתה ויאכילנו דבר טמא.

ביביע אומר (ח"ה, חיו"ד,ריש סי' י) הביא שרוב הפוסקים הביאו את הטעם משום חתנות, לכן יש לתפוס את טעם זה כעיקר. 

שו"ע (יו"ד קיג,א) - דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי וגם עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת או לפרפרת, שבישלו עובד כוכבים אפילו בכלי ישראל ובבית ישראל אסור משום בישולי עובדי כוכבים.

בספר פסקים ותשובות (סימן קיג, ד – ה) דן בגדרי "עולה על שולחן מלכים" – כל שמלך אוכל בסעודותיו הפרטיות, נכלל בזה, והם המאכלים שאדם מן השורה מגיש בסעודה חשובה שמזמין אליה את חברו. לכן מנה חמה וממתקים וחטיפים אין בהם משום בישולי עכו"ם.

כמו כן הכל נקבע לפי המקום והזמן, כלומר אם בעיר מסוימת רגילים להגיש מנה חמה בסעודה חשובה, אז באותה עיר, יהיה בזה בישולי עכו"ם.

לא חייב שהמאכל יהיה נאכל עם לחם, כגון אורז, מספיק שיהיה מאכל חשוב שבא להשביע ועולה על שולחן מלכים, אך אם אינו חשוב, אלא בה כארוחה קלה כדי להשקיט את הרעבון, כמו דגני בוקר, אין בו משום בישולי עכו"ם.

גם מאכל שבא לקינוח בתחילת הסעודה או בסופה, אם עולה על שולחן מלכים, יש בו משום בישולי עכו"ם.     

בספר כושרות (עמוד 61) כתב הגדרה – מוגש בארוחות נכבדות, אלא שבמציאות של ימנו גם מלכים מעוניינים לאכול ממאכלים פשוטים כקוגל, פלאפל, חמין וכדו', לכן קשה לסמן קו מדוייק מה נחשב "חשוב", מ"מ אפשר לסמן גבולות: וודאי אסור זה כל מאכל שמוגש במקום שיש בו גם אנשים חשובים, למשל כל מאכל שמוגש במסעדה, חתונה, בית מלון שבהם סועדים גם במעמד חברתי גבוה, מנגד מאכל שלעולם לא יוגש שם, כגון סרדינים, פריכיות אורז וכד' – לא נכלל באיסור. הספק נותר במאכלים שבעלי מעמד גבוה אוכלים בהזדמנויות שונים שלא מוגשים במסעדה, כחטיפים, פיצוחים (במיוחד החשובים כקשיו ואגוזים שמגישים גם במקומות מכובדים), דגני בוקר וכד', שבהם יש לבחון כל דבר לגופו.

לעניות דעתי כיוון שיש מאכלים שיש בהם מחלוקת, למשל הפלאפל(אבקת פלאפל – לכו"ע אין בעיה), שבספר שולחן מלכים (עמוד שסט) אחרי ששאל הרבה רבנים, ראה שיש בזה מחלוקת בין הרבנים ולכן פסק לחומרה, אנו נאמר את הכלל "עשה לך רב והסתלק מן הספק" – כל אחד לפי הרב שלו.

בפניני הלכה (עמוד 189 – 190) בהערה כתב שקשה לומר שההגדרה זה לפי מה שמגישים בבית מלון או בחתונה, כי בפועל מגישים היום את כל סוגי המאכלים, כפי רצון המוזמנים.

לגבי הגדרת "ללפת בו את הפת", הביא מחלוקת – י"א(מהריט"ץ, כנה"ג) הכוונה לתבשילים שנאכלים עם פת, אך לרובם(רשב"א, מאירי, פר"ח ועוד) הכוונה לכל תבשיל שנאכל לשם שביעה, היינו שמסייע לפת להגיע לאותה תכלית של שביעה, כגון דגני בוקר, לעומת זאת פיצוחים וחטיפים ייעודם לאכילת ארעי בין הסעודות, ואין אדם מזמין את חברו הזמנה מכובדת כדי לאוכלם, אף שלעיתים מביאים אותם גם בסוף הסעודה, אין בהם בישול עכו"ם.

בספר שולחן מלכים (עמוד שפא – שפד) כתב שביימנו, היות ואין לנו היום בכל מדינה מלכים ואנו מודדים לפי ה"נכבדים" שלנו, ובצירוף מה שכתב הרמב"ם לאסור מה שאדם מזמן את חברו עליו, ממילא מודדים לפי השולחנות הנכבדים והסעודות הנכבדות, לפי שקשה למדוד לפי "הנכבדים" היום, שחלקם רגילים בבית לאכול גם מאכלים פשוטים. והמדד הוא בסעודות הנעשות בשמחות. כ"כ הביא מחלוקת האם סעודה קלה המוגשת בבתי מלון גם נחשב סעודה לאסור, למסקנה פוסק להחמיר, וכן הביא את שו"ת נהרות איתן שפוסק לאסור אף פיצוחים וציפס, היות וניתנים בפגישות חשובות ארוכות, ככיבוד קל, אך הוא מכובד, בתוספת סנדויצ'ים שונים.

{בברכה: הרב יורם לוי}