שאלה:

הכסף הוא אחד המרכיבים העיקריים בפרנסה ובשגשוג הכלכלי. הכסף מאפשר לקנות סחורה ולהרוויח, להשקיע את הכסף להרוויח אחוזים ועוד. הלוואה ללא רבית לכאורה 'פוגעת' במלווה. מדוע אם כן לא נתייחס להלוואות כמו 'השכרת כסף'? כשם שהאדם יכול להרוויח מכך שמשכיר את רכבו או כליו לחברו, כך יוכל להרוויח מכך ש'משכיר' לו כסף? ומדוע זה נאסר עליו להשכיר כסף משום ריבית?

תשובה:

מסופר בגמרא ב"מ סט: שרב חמא סבר כפי העולה בשאלתך שניתן להשכיר כסף , אבל הגמרא מספרת שכתוצאה ממעשה זה כלו מעותיו של רב חמא! (פירש רש"י שזהו העונש על הלואת ריבית שנכסיו מתמוטטים) והגמרא בעצמה שואלת מדוע הדבר אסור ומשיבה שכלי מושכר חוזר כפי שהוא היינו הכלי המקורי וידוע כמה הפחת שלו ואילו לגבי כסף חוזר כסף אחר ולא המטבעות והשטרות עצמם שקיבל אלא מחזיר רק את אותו סכום.  ודין זה נפסק בשו"ע קעו,א.

ואכן אם משכירים את המטבעות להשתמש בהם לא כאמצעי של מסחר אלא להנות מגוף המטבע כגון בשביל יופי וכיוצא בזה הדבר מותר ומפורש כן בתוספתא פ"ד "משכיר אדם מעותיו לשלחני להתנאות בהן ולהתלמד בהן ולהתעטר בהן" וכן נפסק בשו"ע קעו,א.

אמנם יש המקילים (שיטת תרומת הדשן סי' שב) כאשר הנותן מקבל עליו כל האחריות של המעות אפילו מגניבה ואבידה , שמותר לתת אפילו דבר קצוב קבוע. וכן משמע שיטת המהרי"ק קיט (הובא בב"י קעז,ו). נראה הסבר שיטה זו שאז נחשב שהתשלום הקבוע הוא עבור הזכות להשתמש במעות למסחר , ומצד שני אינו כמו הלואה שהרי כל האחריות כולל גניבה ואבידה היא על הנותן וא"כ אינו דומה כלל להלואה. ואמנם הבית יוסף (קעז,ו) החמיר שגם באופן כזה יש עדיין איסור משום שנראה כמו ריבית וכך פסק בשו"ע סי' קעז,ו (ופירש בסי' קעו שגם התרומת הדשן לא סמך על כך למעשה). הרמ"א (קעז,ו) היקל ע"פ שיטה זו רק בריבית דרבנן ולא בריבית דאורייתא.

באחרונים מצאנו דעות שהתירו אפילו בריבית דאורייתא אם הנותן מקבל כל האחריות כנ"ל – כך דעת הש"ך קעז,כ והחכ"א קמב,ד , אבל הגר"א (קעו,ב) דחה את דברי התרומת הדשן וכתב על כך ישתקע הדבר ולא יאמר ומשמע שדעתו לאסור לגמרי ואולי לא רק משום מחזי אלא שהוא ממש ריבית.

קשה למעשה להקל בזה אחרי שהשו"ע פסק בפירוש לאיסור, אבל עכ"פ לענין עצם השאלה האם יש אפשרות מסויימת להסתכל על כסף כשכירות התשובה היא שיש אפשרות כזו אלא שצריך שלא תהיה כאן הלואה כלל היינו שכל האחריות על הנותן. גם לפי השו"ע שאוסר כנזכר לעיל עכ"פ מצד עיקר הדין מודה שאין כאן ריבית ממש אלא רק שכירות כיון שכאמור אין כאן הלואה ומ"מ אוסר מצד מחזי כריבית.

אבל כאשר אין אחריות מלאה על הנותן הכסף ניתן כהלואה ואין אפשרות לומר שהוא "שכירות" אלא זו היא ריבית על ההלואה.

{בברכה: הרב יעקב סבתו}