שאלה:

שלום הרב,
שמעתי ממישהו שמי שכבר הבדיל לא יכול להוציא אחרים ידי חובת הבדלה ולכן בהבדלה שבבית כנסת צריך להתכוון לא לצאת ידי חובה כדי שיוכל להבדיל אחר כך לבני ביתו.
האם זה נכון?
אשמח גם למקורות.
תודה רבה!

תשובה:

כתב הר"ן שנהגו להבדיל בבית אע"פ ששמעו כל בני הבית הבדלה בבית הכנסת, כיון שמתכוונים שלא לצאת בבית הכנסת, ואפילו למ"ד מצוות אינן צריכות כוונה אם מתכון שלא לצאת אינו יוצא. ולמעשה נכון שכל אדם יבדיל בעצמו בביתו, משום דברי הגמרא שהמבדיל על היין זוכה לבנים מורי הוראה (שבועות יח:) ובני עולם הבא (פסחים קיג).

שולחן ערוך (רצו,ז) – "אפילו שמעו כל בני הבית הבדלה בבית הכנסת אם נתכוונו שלא לצאת מבדילים בבית".
וכ"ש אם יש אחד מבני הבית אפילו קטן שהגיע לחינוך שלא שמע עדיין הבדלה יוכל להבדיל בשבילו (מ"ב לב).
האידנא, מסתמא מתכוון כל אחד מבני הבית שלא לצאת בהבדלה שמבדילין בבהכ"נ[1] (מ"ב לג).
אע"פ שלא נתכוון לברכת פה"ג – מ"מ יצא ידי הבדלה, דברכת המבדיל הוא העיקר (מ"ב לג). 
כתב המג"א (י) בשם הסמ"ע שת"ח אין סומכין על ההבדלה שבבהכ"נ ומבדילין בביתם כדי שיוכלו להוציא ב"ב.
וכתב המ"ב (לג) שכן ראוי לכל אדם לנהוג. 

[1] ובשו"ע הרב (סי"ז) כתב שלפיכך נהגו העולם שכל אחד חוזר ומבדיל בביתו אף אם כל בני ביתו היו בבית הכנסת לפי שאין דעתם כלל לצאת ידי חובתם בהבדלה שבבית הכנסת.

{בברכה: משה כהן}