שאלה:

האם חייבים לעשות מעקה בחלק של מחסן שיש בו כעין קומה שניה שמשתמשים בו לאחסון ספרים ופועלים עובדים שמה?

תשובה:

אם השימוש באותה קומה שניה הוא תדירי חייבים לעשות שם מעקה, אם השימוש הוא לעיתים רחוקות ויש אפשרות לעולה לשם להזהר,  גם נראה שצריך לעשות מעקה שם אלא שיתכן ובאופן זה אינו חובה מוחלטת.

בהרחבה -

כל מקום שיש בו חשש סכנה משמעותי יש חובה לעשות פעולה שתמנע את הסכנה. זאת על פי הפסוק  "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ" (דברים כב,ח). מקור הדין הוא בגמרא ב"ק טו: "רבי נתן אומר: מניין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו, ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו? ת"ל: לא תשים דמים בביתך". הרמב"ם (הלכ' רוצח ושמירת נפש יא,ד) ניסח זאת כך - "כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה שנ' "השמר לך ושמור נפשך", ואם לא הסיר, והניח המכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר על לא תשים דמים". (לפי החיי אדם טו,כד העשה שהתכוון אליו הרמב"ם כאן הוא הפסוק של השמר ולא הפסוק של מעקה)

ביראים סי' רי ובסמ"ג לאוין קסז וכן בחינוך מצוה תקמז משמע  שצריך להסיר גם מכשולות שאין בהם סכנה של נפשות אלא רק חשש נזק.

מצד שני מצאנו שחכמים דורשים בספרי (כי תצא) שמצוות מעקה אינה נוהגת בכל מקום אלא רק בבית דירה ולא בבית שער אכסדרה ומרפסת. (ולפי הרמב"ם גם בית האוצרות ובית הבקר אינם בתי דירה ודנו במקור לדבריו), וכמו כן בית שאין ד' אמות על ד' אמות פטור ממעקה כיון שאינו בגדר בית (סוכה ג.). וכן מיעטו בספרי שדוקא גג ולא "כבש", וכן מיעטו (בגמרא חולין קלו.) בתי כנסיות ובתי מדרשות . ולעומת זאת ריבו לעשות מעקה ל"בורות שיחים ומערות חריצים ונעיצים" - אע"פ שגם הם אינם בני דירה - על פי הפסוק "ולא תשים דמים בביתך".

ומעתה יש לשאול ממה נפשך אם במקומות אלו יש סכנה מדוע הם פטורים (וכמו שמצאנו לגבי בית של שותפין שדרשו שחייב כי סו"ס שייך בו כי יפול הנופל ממנו), ואם במקומות אלו אין סכנה אם כן מדוע צריך לדרוש כך מדיוק הפסוק הרי אפשר לדעת זאת מסברא. ומלבד זאת יש להבין מדוע סכנה תלויה במושג "בית דירה" ובפרט שיש דברים כמו בורות וכו' שצריך לעשות בהם מעקה למרות שאינם בני דירה.

היראים (סי' רלד) הסביר שיש חובה להסיר את הסכנה במקום ש"רגילים להשתמש" כמו  בבורות שיחין ומערות ששם שייך האיסור "ולא תשים דמים בביתך" כי בזה הם כמו בית שיש בו דירה שהוא רגיל בשימוש, אבל בית שאין בו דירה כמו שער ואכסדרא שאין רגילין להשתמש בהן  אין בהם את החובה של "לא תשים דמים בביתך".

כעין זה כתב הסמ"ע (תכז,ב) שהמקומות הפטורים ממעקה מחמת שאינם בני דירה הוא משום ש"אין דרך בני אדם להיות להן בית תשמיש" על גבי מקומות אלו ואפילו "אם לפעמים יקרה דידור שם אדם, מ"מ אין יוצאים ונכנסים כ"כ שם למיחש שיפול משם להצטרך מעקה",
וכעין זה כתב בספרי דבי רב להג"ר דוד פארדו שמקום שמשתמש בו בקביעות כל שעה ושעה שכיח ההיזק יותר משא"כ כבש שאין תשמישם תדיר.

לפי הסברים אלו עולה שחובת הזהירות מסכנה יש לה גבול והיא תלויה במידת שכיחות הסכנה.

בעמק הנצי"ב על הספרי הנ"ל פירש תחילה כנ"ל שתלוי במידת השימוש, אבל אח"כ תירץ עוד שאכן כל שמשתמש במקום הסכנה צריך לעשות מעקה וגם לגג של בית שאין ד' על ד' , ומה שמיעטו בגמרא בית כזה הוא כאשר אינו משתמש בגג , שבבית רגיל חייבה התורה מעקה לגג למרות שאינו משתמש שם ואינו חושש למכשול בכל זאת התורה חייבה לשים מעקה לגג ובבית שאינו רגיל שאינו עשוי לדירה לא חייבה התורה לשים מעקה לגגו כאשר אינו משתמש בגג.

גם החזון איש (חו"מ ליקוטים עמ' 470) הדגיש שמעקה הוא חידוש של התורה, והסביר שמצד הטעם הפשוט של סכנה לא היה צריך לעשות מעקה לגג כי "גג אינו בכלל המכשולות שאין הזיקו מצוי כל כך שהעומד על הגג זכור בטבעו להזהר וגם הוא מנהגו של עולם וכמו שמותר לעלות באילן ומותר לעלות לבנות הגגין והעליות בלא מעקה... אלא שבגג של בית דירה, חידשה תורה מצוות מעקה ולהקפיד על סכנת הנופל" ולענין חידוש זה החובה היא רק כאשר הוא בית דירה וכשיש בו ד' על ד'. והוסיף שגם בגג של דירה השימוש התמידי מחשיב זאת כסכנה אלא שבגג אין כאן ענין תמידי.

והסביר עוד שלגבי בור וסולם רעוע, הנכשל לא ידע להזהר והתקלה יותר מצויה ואי אפשר להזהיר מפני התקלה ולכן צריך מעקה אף שאינו קשור לדירה , אבל לגבי גג אפשר להזהיר שלא יעלו ובכל זאת חידשה התורה שצריך מעקה.

היוצא מן הדברים הוא שיש שלוש גישות מה מיוחד בגג של בית דירה –

א.      יש הסוברים שעיקרו הוא חשש סכנה תדיר היינו שהשימוש התדירי בו מעלה את החשש שעלול שתקרה סכנה
ב.      יש הסוברים שמדובר על גג שלא משתמשים בו ואעפ"כ חייבה התורה מעקה.
ג.        יש הסוברים שגג הוא פחות מסוכן כי מי שמשתמש בו מודע לסכנה והוא נזהר יותר, ואעפ"כ חייב במעקה, לעומת בור או סולם רעוע שהמכשול בהם חמור יותר כי הוא נובע מחמת חוסר המודעות לסכנה שבהם.

יש להוסיף שלפי החיי אדם מה שאמרו בספרי שכבש אינו צריך מעקה היינו רק במקום בו נכנסים ויוצאים ממנו אבל בצדדים של ימין ושמאל של הכבש צריך לעשות מעקה וכנראה סבר שמבחינת חשש הסיכון אין חילוק בין כבש לבין גג של בית

לגוף השאלה של הקומה השניה בתוך מחסן –

הרמב"ם והשו"ע פסקו שגג מחסן אינו צריך מעקה כי אינו בית דירה אמנם כפי שהובהר לעיל כל זה כאשר אינו בגדר מכשול מצוי של סכנה כמו בור וסולם רעוע ויסוד החילוק בין מקום זה למקום סכנה אחר הוא לפי הגישות הנ"ל ויישום הדבר לגבי מחסן הוא כדלהלן-

לפי גישה א נראה שהחיוב תלוי במידת השימוש בקומה השניה ואם עולים אליה רק לעיתים רחוקות יתכן ואין חובה לעשות מעקה שם, אבל אם השימוש הוא תדירי יש חובה לעשות שם מעקה. יתכן וגם לפי גישה ג' אין חובה גמורה לעשות מעקה כי אינו מסוכן כמו שאר מכשולות כי יכול להזהר אמנם גם לפי גישה זו אם מדובר על שימוש תדירי החשש עולה (כי יכולת הזהירות וההקפדה פוחתים בדבר תדירי) וממילא צריך שם מעקה. ולפי גישה ב' כיון שמשתמשים שם בצורה מעשית ממילא חייבים מעקה וגג מחסן שפטור הוא רק בגג כזה שלא משתמשים בו. 

{בברכה: הרב יעקב סבתו}