לענות לצד אחד ששואל בדיני ממונות
בית הדין
יב ניסן התשעז | 08.04.17
באתר של הישיבה יכול כל אדם לשאול שאלה בדיני ממונות, אך לכאורה יש בכך איסור משום שמוע בין אחיכם, וכיצד ניתן לענות רק לצד אחד ששואל בדיני ממונות?
הרב ישועה רטבי
איסור לשמוע במעמד צד אחד
הדרכי משה בס"ק ד כתב בשם המרדכי: ר"ח מווין תיקן בתקנות הקהילות, שהדיין לא יענה תשובה לשאלה שצד אחד שואל ללא נוכחות שני הצדדים. לכאורה ע"פ דבריו, לא ניתן לענות על שאלות שצד אחד שאל ללא אישור הצד השני על ניסוח השאלה.
דין זה נלמד מדברי הגמ' במסכת סנהדרין דף ז עמוד ב: "שמע בין אחיכם ושפטתם - אמר רבי חנינא: אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו. (רש"י - "שמע דבריך בין אחיכם, כשתהיו שניכם יחד משמע"). ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו, קרי ביה נמי שמע בין אחיכם".
מדברי הגמ' מבואר, חל איסור על הדיין לשמוע את טענות אחד מהבעלי הדין, הפונה אליו ביחידות, ומבקש להרצות את טענותיו. הסמ"ע בסימן יז ס"ק י ביאר: "דכשישמע דברי האחד שלא בפני שני - לא יבוש מלטעון שקר ושוא".
מהר"ם פדואה (סימן מ) כתב: "ומכל מקום הנני משיב מפני הכבוד למעלתך דרך משא ומתן, ולא מגלה הכרעתי כלל, כי זה ימים מה נמניתי והייתי עם חבירי לגדור עלינו גדר ולקבל עלינו שלא לענות על דברי ריבות בדינו ממונות, אם לא נהיה נדרשים משני הבעלי דינין או מן הדיינין הנבחרים משניהם, באשר ראינו קלקלות רבות יצאו בארצינו ממדה זו, שכל אחד מבעלי דינין הסתיר עצה במעמקים לשאול שאלה בהחבא, וגנב דעת הבריות, וקנה לו רב ואילן גדול לפי דעתו להתלות בה בהראותו פסק דין מרב מה, ואמר קים לי כפלוני, ורבו המחלוקת בישראל בין הרבנים ובין הבעלי בתים, ולזה הסכמתי לגדור מילתא ולא יהיה דבר חדתא למעלת' כי כן כתב מהרר"א בעל תרומת הדשן בכתביו סימן ס"ב, שלא ענה על דיני ממונות אפילו דרך תשובה ושאלה בעלמא[1]".
מתי ניתן לענות לשאלות שצד אחד שואל
אומנם ישנם מקרים, בהם דנו הפוסקים, האם ניתן לדיין לשמוע את אחד הצדדים שלא בפני בעל דינו:
א. הדרכי משה בס"ק ד כתב בשם מהרי"ל (סימן קצה): האיסור לשמוע את אחד הצדדים לפני הדיון, הוא רק כאשר הדיין יודע שהוא יהיה דיין באותו תיק, אבל אם לא ידע שיהיה דיין - יכול לשמוע כמבואר לעיל.
ב. כנסת הגדולה (הגהות טור סימן יז בס"ק יט) כתב: האיסור שייך רק לדיין שידון בין שני הצדדים, אבל אם הוא לא ידון את הצדדים, אלא נשאל כמו כל חכם ששואלים אותו שאלה - אין איסור לענות.
ג. הבנימין זאב (סימן קכו) כתב: יש גדולים שהתירו לדיין לכתוב 'בדרך אם כן'. דהיינו שהדיין אינו פוסק בצורה חד משמעית, אלא כותב מספר אפשרויות: אם כן הוא המקרה - הדין כך, ואם כן הוא המקרה - הדין כך. וכך כתב בשו"ת הרשב"ש (סימן רל) כמבואר בהערה[2].
אומנם הדרכי משה בס"ק ד כתב בשם תרומת הדשן (סימן רסז): אין לפסוק בדרך אם כן, שבכך הצדדים לומדים לשקר.
הריב"ש (סימן קעט) כתב שני טעמים מדוע אסור לפסוק בדרך אם כן: א)- יתכן וצד אחד יאמר את טענותיו בצורה טובה והרב יפסוק כמותו, אך לאחר מכן יגיע הצד השני והרב יצטרך לשנות את פסיקתו, וכך יש זילותא לדיין. ב)- ע"פ תשובת הדיין ילמד מה לטעון וכיצד לשקר[3]. וכ"פ הרמ"א.
ד. מדברי הריב"ש (שם) משמע, שאם צד שלישי שואל את השאלה ולא אחד מהצדדים - ניתן להשיב תשובה. וכך כתב הריב"ש: "בריב זה כבר שאלני עליו ר' מכלוף בן חנין, ולו ידעתי שהוא בעל דבר - לא הייתי משיב לו... אבל רבי מכלוף הנזכר עשה בערמה, וסדר השאלה כאלו הריב הוא בין שני אנשים אחרים, ובהיות הוא ממונה לזקן על הקהל ההוא, חשבתי שהדין הזה בא לפניו, ושמע כל טענות שתי הכתות ושישאלני כדי לדון הוא ביניהם ע"פ התורה".
ה. הפתחי תשובה בס"ק ט כתב בשם תשובות זכרון יוסף (חו"מ סי' ב אות ו): מותר לדיין לשמוע את אחד הצדדים "בדרך קובלנא, היולי וחומר אופן התביעה, אך אסור לשמוע את צורתה, איכותה ומהותה על גדר מרכז הווייתה".
ו. הפתחי תשובה בס"ק יא כתב בשם שו"ת הרמ"א (סימן קיב): מותר להשיב לאחד הצדדים בדיני ירושות, שכן דיני ירושה אינם תלויים בטענות הצדדים. בשו"ת שבות יעקב (חלק א סימן סד) מובא: "דהמקרא מסייע קצת, שנאמר ותקרבנה בנות צלפחד לאמור אבינו מת במדבר וגו', תנו לנו אחוזת נחלה, ולא נזכר שאחי אביהם טענו נגדם, ואעפ"כ שמע משה ואהרן והזקנים דבריהם לפסוק להם הדין ע"פ שאלתם".
ז. הפתחי תשובה עוד כתב בשם השבות יעקב (חלק א סימן סד), שענה לאחד מהצדדים, בדין שהיה על מי שביזה ת"ח, שכן לא ניתן לשתוק על זלזול בת"ח, וראוי להפך בזכותם של צורבא מרבנן.
ח. השבות יעקב (שם) עוד כתב בשם שו"ת באר עשק (סימן ק): מותר לומר לאחד מהבעלי דין תשובה קצרה בע"פ. וכך מוכח מדברי הגמ' במסכת כתובות דף נב עמוד ב, שרבי יוחנן ייעץ לקרוביו. "אף על גב דגם שם נתחרט ר' יוחנן אח"כ ואמר: עשינו עצמינו כעורכי הדיינים - היינו להיות להם ליועץ ממש ואדם חשוב שאני וגדולה מזו".
אבל השבות יעקב סיים: "כ"ש בדורות הללו שאין ידינו תקיפה לכוף לדון בדיני ישראל, יש לחוש דאם יאמר לו הדין אפי' בעל פה, ויראה שלא יזכה בדינינו - ישמט עצמו מד"ת, לכן הירא וחרד ימנע עצמו שלא להשיב כלל לשואל לבדו, ודומיה לו תהלה".
ט. עוד כתב הפתחי תשובה בשם מהרש"ל (סימן כד): ניתן להפך בזכותה של אלמנה, אם לא יהיה דיין בדבר.
י. בתשובות מהרשד"ם (יו"ד סימן קנג) מובא: באפרושי מאיסורא (שהשואל לא יעבור על איסור גזל או על איסור ריבית וכד') - ניתן לשמוע צד אחד.
יא. בספר עבודת הגרשוני (סימן קכד) התיר לדיין להראות לצד אחד באיזה נושא בשו"ע הוא צריך להכין את עצמו וטענותיו.
יב. מהר"ם פדוואה (סימן מ) כתב: במקום דררא דמצווה - ניתן לשמוע צד אחד.
יג. מהר"ם פדוואה (שם) עוד כתב: "אמנם דרך משא ומתן - אדון לפני מעלתך, כדן לפני רבותיו בקרקע, להקשות קושיות, ולשדות נרגא בראיות מעלתך כמתלהלה[4], ושערי התרוצין לא ננעלו ממ"כ לתרץ ולדון מאז כחפצך".
יד. מהרשד"ם (חו"מ סימן כג) כתב: "דבר קשה מאד להשיב על דין שבין אדם לחברו אם לא נשאל משני הכתות, ומ"מ בעיני דבר תמוה מאד מי הוא שיחלוק בדין זה, דזיל קרי בי רב הוא, והאמת כי רואה אני יש בדין זה שתי חלוקות א' לחיוב וא' לפטור ושתיהן פשוטות מאד". מכאן שבהלכה פשוטה וברורה - ניתן להשיב.
טו. מהרשד"ם (חו"מ סימן תלו) עוד כתב: בהלכה יסודית וכללית - ניתן לענות.
טז. הריב"ש (סימן ה) כתב: כאשר שואל השאלה גר במקום רחוק מהדיין שעונה - ניתן לענות בקצרה בלי לכתוב את השאלה.
יז. מהרלב"ח (סימן קכח) כתב: אם השאלה נוסחה בהסכמת שני הצדדים - ניתן לענות עליה.
יח. ערוך השולחן (סעיף ח) כתב: "אם החכם רואה שבהעדר תשובתו יתהוה קילקול מזה, כגון שהשואל רוצה לנתק קישורי תנאים, ואם לא ישיב לו לאיסור - ינתק הקישורי תנאים וכיוצא בזה, או אם לא ישיב יצמח מזה מחלוקת או שבתשובתו יציל עשוק מיד עושקו - מצוה להשיב כיון שכוונתו לשמים". מכאן שמותר לענות תשובה באחד מהמקרים הבאים: א)- למנוע תקלה. ב)- למנוע מחלוקת. ג)- להציל את הצד העשוק.
אין לשאול שאלות במקרים הבאים:
א. נושא שנמצע באמצע בירור באחד מבתי הדין.
א. אין לשאול שאלה בדיני ממונות לדיין שעתיד לדונו.
[1] וכך כתב מהרלב"ח (סימן קכח): "ואחרי שידעת ממני כמה קשה בעיני להשיב על דבר שכבר נפסק הדין - היה ראוי לך שלא להכריחני לשנות מדותי, וכן חליתי פניך שיכנסו דברי באזניך מכאן והלאה, ואל תבקש ממני להשיב ולדבר אחר גמר דין. ולא ח"ו מפני שאני קץ בשאלותיך אדרבה הנני משתעשע ושמח בהם כמוצא שלל, אבל הסבה היא שלא ימשך אחר גמר דין מחלקת. אמנם קודם פסק הדין הנני הנני לכל אשר תבקש לתעודה ותורה כיד דעתי הקצרה, ואם עוד תוסיף לשמור תנאי אחר עם זה והוא שתבא השאלה בהסכמת ב' בעלי הריב או מיושב על המשפט אם באולי אם ירצה לעמוד על דעתי תעשה עמי חסד גדול, כי לפי האמת אינו מן הראוי להשיב לא' מבעלי הריב זולתי לשניהם או ליושב על המשפט. וכעת הנני משיב מפני הכבוד ועל התנאי הנזכ' מכאן ולהבא".
[2] הרשב"ש כתב: "עמדתי על כל מה שהעתקת לנו מלשון ספר המצות הגדול (בסי' ר"ח במצות לא תעשה), שאסור לדיין לשמוע דברי בעל דין... ואנחנו לא עברנו על דברי רז"ל, שכבר ידענו אזהרתם, ראינוה חשבנוה ועטרות לראשינו ענדנוה, ואינה ענין לזה שהאזהרה אינה אלא לדיין. אבל א"א הרשב"ץ ז"ל וזולתו מהרבנים ז"ל אשר קדמוהו במקום הזה ובזולתו כלם נדרשים לשואל להשיבו כפי שאלתו, והם אינם גוזרים שהדין כך הוא, אבל אומרים אם הענין כך הדין הוא כך וכך, ודייני המקום יראו אם השאלה אמת ידינו כפי התשובה אי לא משכחי בה פרכא, ואי משכחי בה פרכא חוזרים ושואלים עד שיצא הדין לאמתו, כך נהגו דייני ישראל הכשרים שכוונתם להוציא הדין לאמתו... ואלו עמדת על תשובת הרמב"ם ז"ל לר' פנחס הדיין, שהיה בנוא אמון, היה מתברר לך איך היו היחידים שואלים לו והוא משיב להם, ומי לנו גדול ממנו. וכן נהגו גאוני עולם ורבנים וחכמים ז"ל. והמעלים עיניו מהם - הוא מכלל אוטם אזנו מזעקת דל, כדאיתא בפרק במה אשה, והמשיב להם - קיים מצות ולהורות את בני ישראל".
[3] הגר"א בס"ק יא הפנה לדברי המשנה במסכת אבות (פרק א משנה ט): "שמעון בן שטח אומר: הוי מרבה לחקור את העדים, והוי זהיר בדבריך, שמא מתוכם ילמדו לשקר".
[4] במשלי פרק כו פסוק יח מובא: "כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת". המצודת דוד ביאר: "כמו המתייגע לזרוק ניצוצים של אש הנכבים טרם יבואו אל מי שזרקם ולא יזיקו אותו, הנה עכ"ז לא יגע לריק, כי כוונתו לאמן ידו לזרוק בו חצים ודברים הממיתים". המלבי"ם ביאר: "כמהתל בחברו, ותחלה מורה זקים של אש ששורפים הבגדים, ואחר כך חצים שעושים פצעים, ואחר כך חצים משוחים בסם המות שממיתים".
באתר של הישיבה יכול כל אדם לשאול שאלה בדיני ממונות, אך לכאורה יש בכך איסור משום שמוע בין אחיכם, וכיצד ניתן לענות רק לצד אחד ששואל בדיני ממונות?
לענות לצד אחד ששואל בדיני ממונות
הרב ישועה רטבי
איסור לשמוע במעמד צד אחד
הדרכי משה בס"ק ד כתב בשם המרדכי: ר"ח מווין תיקן בתקנות הקהילות, שהדיין לא יענה תשובה לשאלה שצד אחד שואל ללא נוכחות שני הצדדים. לכאורה ע"פ דבריו, לא ניתן לענות על שאלות שצד אחד שאל ללא אישור הצד השני על ניסוח השאלה.
דין זה נלמד מדברי הגמ' במסכת סנהדרין דף ז עמוד ב: "שמע בין אחיכם ושפטתם - אמר רבי חנינא: אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו. (רש"י - "שמע דבריך בין אחיכם, כשתהיו שניכם יחד משמע"). ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו, קרי ביה נמי שמע בין אחיכם".
מדברי הגמ' מבואר, חל איסור על הדיין לשמוע את טענות אחד מהבעלי הדין, הפונה אליו ביחידות, ומבקש להרצות את טענותיו. הסמ"ע בסימן יז ס"ק י ביאר: "דכשישמע דברי האחד שלא בפני שני - לא יבוש מלטעון שקר ושוא".
מהר"ם פדואה (סימן מ) כתב: "ומכל מקום הנני משיב מפני הכבוד למעלתך דרך משא ומתן, ולא מגלה הכרעתי כלל, כי זה ימים מה נמניתי והייתי עם חבירי לגדור עלינו גדר ולקבל עלינו שלא לענות על דברי ריבות בדינו ממונות, אם לא נהיה נדרשים משני הבעלי דינין או מן הדיינין הנבחרים משניהם, באשר ראינו קלקלות רבות יצאו בארצינו ממדה זו, שכל אחד מבעלי דינין הסתיר עצה במעמקים לשאול שאלה בהחבא, וגנב דעת הבריות, וקנה לו רב ואילן גדול לפי דעתו להתלות בה בהראותו פסק דין מרב מה, ואמר קים לי כפלוני, ורבו המחלוקת בישראל בין הרבנים ובין הבעלי בתים, ולזה הסכמתי לגדור מילתא ולא יהיה דבר חדתא למעלת' כי כן כתב מהרר"א בעל תרומת הדשן בכתביו סימן ס"ב, שלא ענה על דיני ממונות אפילו דרך תשובה ושאלה בעלמא[1]".
מתי ניתן לענות לשאלות שצד אחד שואל
אומנם ישנם מקרים, בהם דנו הפוסקים, האם ניתן לדיין לשמוע את אחד הצדדים שלא בפני בעל דינו:
א. הדרכי משה בס"ק ד כתב בשם מהרי"ל (סימן קצה): האיסור לשמוע את אחד הצדדים לפני הדיון, הוא רק כאשר הדיין יודע שהוא יהיה דיין באותו תיק, אבל אם לא ידע שיהיה דיין - יכול לשמוע כמבואר לעיל.
ב. כנסת הגדולה (הגהות טור סימן יז בס"ק יט) כתב: האיסור שייך רק לדיין שידון בין שני הצדדים, אבל אם הוא לא ידון את הצדדים, אלא נשאל כמו כל חכם ששואלים אותו שאלה - אין איסור לענות.
ג. הבנימין זאב(סימן קכו) כתב: יש גדולים שהתירו לדיין לכתוב 'בדרך אם כן'. דהיינו שהדיין אינו פוסק בצורה חד משמעית, אלא כותב מספר אפשרויות: אם כן הוא המקרה - הדין כך, ואם כן הוא המקרה - הדין כך. וכך כתב בשו"ת הרשב"ש (סימן רל) כמבואר בהערה[2].
אומנם הדרכי משה בס"ק ד כתב בשם תרומת הדשן (סימן רסז): אין לפסוק בדרך אם כן, שבכך הצדדים לומדים לשקר.
הריב"ש (סימן קעט) כתב שני טעמים מדוע אסור לפסוק בדרך אם כן: א)- יתכן וצד אחד יאמר את טענותיו בצורה טובה והרב יפסוק כמותו, אך לאחר מכן יגיע הצד השני והרב יצטרך לשנות את פסיקתו, וכך יש זילותא לדיין. ב)- ע"פ תשובת הדיין ילמד מה לטעון וכיצד לשקר[3]. וכ"פ הרמ"א.
ד. מדברי הריב"ש (שם) משמע, שאם צד שלישי שואל את השאלה ולא אחד מהצדדים - ניתן להשיב תשובה. וכך כתב הריב"ש: "בריב זה כבר שאלני עליו ר' מכלוף בן חנין, ולו ידעתי שהוא בעל דבר - לא הייתי משיב לו... אבל רבי מכלוף הנזכר עשה בערמה, וסדר השאלה כאלו הריב הוא בין שני אנשים אחרים, ובהיות הוא ממונה לזקן על הקהל ההוא, חשבתי שהדין הזה בא לפניו, ושמע כל טענות שתי הכתות ושישאלני כדי לדון הוא ביניהם ע"פ התורה".
ה. הפתחי תשובה בס"ק ט כתב בשם תשובות זכרון יוסף (חו"מ סי' ב אות ו): מותר לדיין לשמוע את אחד הצדדים "בדרך קובלנא, היולי וחומר אופן התביעה, אך אסור לשמוע את צורתה, איכותה ומהותה על גדר מרכז הווייתה".
ו. הפתחי תשובה בס"ק יא כתב בשם שו"ת הרמ"א (סימן קיב): מותר להשיב לאחד הצדדים בדיני ירושות, שכן דיני ירושה אינם תלויים בטענות הצדדים. בשו"ת שבות יעקב (חלק א סימן סד) מובא: "דהמקרא מסייע קצת, שנאמר ותקרבנה בנות צלפחד לאמור אבינו מת במדבר וגו', תנו לנו אחוזת נחלה, ולא נזכר שאחי אביהם טענו נגדם, ואעפ"כ שמע משה ואהרן והזקנים דבריהם לפסוק להם הדין ע"פ שאלתם".
ז. הפתחי תשובה עוד כתב בשם השבות יעקב (חלק א סימן סד), שענה לאחד מהצדדים, בדין שהיה על מי שביזה ת"ח, שכן לא ניתן לשתוק על זלזול בת"ח, וראוי להפך בזכותם של צורבא מרבנן.
ח. השבות יעקב (שם) עוד כתב בשם שו"ת באר עשק(סימן ק): מותר לומר לאחד מהבעלי דין תשובה קצרה בע"פ. וכך מוכח מדברי הגמ' במסכת כתובות דף נב עמוד ב, שרבי יוחנן ייעץ לקרוביו. "אף על גב דגם שם נתחרט ר' יוחנן אח"כ ואמר: עשינו עצמינו כעורכי הדיינים - היינו להיות להם ליועץ ממש ואדם חשוב שאני וגדולה מזו".
אבל השבות יעקב סיים: "כ"ש בדורות הללו שאין ידינו תקיפה לכוף לדון בדיני ישראל, יש לחוש דאם יאמר לו הדין אפי' בעל פה, ויראה שלא יזכה בדינינו - ישמט עצמו מד"ת, לכן הירא וחרד ימנע עצמו שלא להשיב כלל לשואל לבדו, ודומיה לו תהלה".
ט. עוד כתב הפתחי תשובה בשם מהרש"ל (סימן כד): ניתן להפך בזכותה של אלמנה, אם לא יהיה דיין בדבר.
י. בתשובות מהרשד"ם (יו"ד סימן קנג) מובא: באפרושי מאיסורא (שהשואל לא יעבור על איסור גזל או על איסור ריבית וכד') - ניתן לשמוע צד אחד.
יא. בספר עבודת הגרשוני (סימן קכד) התיר לדיין להראות לצד אחד באיזהנושא בשו"ע הוא צריך להכין את עצמו וטענותיו.
יב. מהר"ם פדוואה (סימן מ) כתב: במקום דררא דמצווה - ניתן לשמוע צד אחד.
יג. מהר"ם פדוואה (שם) עוד כתב: "אמנם דרך משא ומתן - אדון לפני מעלתך, כדן לפני רבותיו בקרקע, להקשות קושיות, ולשדות נרגא בראיות מעלתך כמתלהלה[4], ושערי התרוצין לא ננעלו ממ"כ לתרץ ולדון מאז כחפצך".
יד. מהרשד"ם (חו"מ סימן כג) כתב: "דבר קשה מאד להשיב על דין שבין אדם לחברו אם לא נשאל משני הכתות, ומ"מ בעיני דבר תמוה מאד מי הוא שיחלוק בדין זה, דזיל קרי בי רב הוא, והאמת כי רואה אני יש בדין זה שתי חלוקות א' לחיוב וא' לפטור ושתיהן פשוטות מאד". מכאן שבהלכה פשוטה וברורה - ניתן להשיב.
טו. מהרשד"ם (חו"מ סימן תלו) עוד כתב: בהלכה יסודית וכללית - ניתן לענות.
טז. הריב"ש (סימן ה) כתב: כאשר שואל השאלה גר במקום רחוק מהדיין שעונה - ניתן לענות בקצרה בלי לכתוב את השאלה.
יז. מהרלב"ח (סימן קכח) כתב: אם השאלה נוסחה בהסכמת שני הצדדים - ניתן לענות עליה.
יח. ערוך השולחן (סעיף ח) כתב: "אם החכם רואה שבהעדר תשובתו יתהוה קילקול מזה, כגון שהשואל רוצה לנתק קישורי תנאים, ואם לא ישיב לו לאיסור - ינתק הקישורי תנאים וכיוצא בזה, או אם לא ישיב יצמח מזה מחלוקת או שבתשובתו יציל עשוק מיד עושקו - מצוה להשיב כיון שכוונתו לשמים". מכאן שמותר לענות תשובה באחד מהמקרים הבאים: א)- למנוע תקלה. ב)- למנוע מחלוקת. ג)- להציל את הצד העשוק.
אין לשאול שאלות במקרים הבאים:
א. נושא שנמצע באמצע בירור באחד מבתי הדין.
א. אין לשאול שאלה בדיני ממונות לדיין שעתיד לדונו.
[1]וכך כתב מהרלב"ח (סימן קכח): "ואחרי שידעת ממני כמה קשה בעיני להשיב על דבר שכבר נפסק הדין - היה ראוי לך שלא להכריחני לשנות מדותי, וכן חליתי פניך שיכנסו דברי באזניך מכאן והלאה, ואל תבקש ממני להשיב ולדבר אחר גמר דין. ולא ח"ו מפני שאני קץ בשאלותיך אדרבה הנני משתעשע ושמח בהם כמוצא שלל, אבל הסבה היא שלא ימשך אחר גמר דין מחלקת. אמנם קודם פסק הדין הנני הנני לכל אשר תבקש לתעודה ותורה כיד דעתי הקצרה, ואם עוד תוסיף לשמור תנאי אחר עם זה והוא שתבא השאלה בהסכמת ב' בעלי הריב או מיושב על המשפט אם באולי אם ירצה לעמוד על דעתי תעשה עמי חסד גדול, כי לפי האמת אינו מן הראוי להשיב לא' מבעלי הריב זולתי לשניהם או ליושב על המשפט. וכעת הנני משיב מפני הכבוד ועל התנאי הנזכ' מכאן ולהבא".
[2] הרשב"ש כתב: "עמדתי על כל מה שהעתקת לנו מלשון ספר המצות הגדול (בסי' ר"ח במצות לא תעשה), שאסור לדיין לשמוע דברי בעל דין... ואנחנו לא עברנו על דברי רז"ל, שכבר ידענו אזהרתם, ראינוה חשבנוה ועטרות לראשינו ענדנוה, ואינה ענין לזה שהאזהרה אינה אלא לדיין. אבל א"א הרשב"ץ ז"ל וזולתו מהרבנים ז"ל אשר קדמוהו במקום הזה ובזולתו כלם נדרשים לשואל להשיבו כפי שאלתו, והם אינם גוזרים שהדין כך הוא, אבל אומרים אם הענין כך הדין הוא כך וכך, ודייני המקום יראו אם השאלה אמת ידינו כפי התשובה אי לא משכחי בה פרכא, ואי משכחי בה פרכא חוזרים ושואלים עד שיצא הדין לאמתו, כך נהגו דייני ישראל הכשרים שכוונתם להוציא הדין לאמתו... ואלו עמדת על תשובת הרמב"ם ז"ל לר' פנחס הדיין, שהיה בנוא אמון, היה מתברר לך איך היו היחידים שואלים לו והוא משיב להם, ומי לנו גדול ממנו. וכן נהגו גאוני עולם ורבנים וחכמים ז"ל. והמעלים עיניו מהם - הוא מכלל אוטם אזנו מזעקת דל, כדאיתא בפרק במה אשה, והמשיב להם - קיים מצות ולהורות את בני ישראל".
[3]הגר"א בס"ק יא הפנה לדברי המשנה במסכת אבות (פרק א משנה ט): "שמעון בן שטח אומר: הוי מרבה לחקור את העדים, והוי זהיר בדבריך, שמא מתוכם ילמדו לשקר".
[4]במשלי פרק כו פסוק יח מובא: "כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת". המצודת דוד ביאר: "כמו המתייגע לזרוק ניצוצים של אש הנכבים טרם יבואו אל מי שזרקם ולא יזיקו אותו, הנה עכ"ז לא יגע לריק, כי כוונתו לאמן ידו לזרוק בו חצים ודברים הממיתים". המלבי"ם ביאר: "כמהתל בחברו, ותחלה מורה זקים של אש ששורפים הבגדים, ואחר כך חצים שעושים פצעים, ואחר כך חצים משוחים בסם המות שממיתים".